ורג'יניה ואני במיטה

כו' באייר 

ביליתי עכשיו עשרה ימים עם ורג'יניה וולף. עשרה ימים נפלאים ומרגשים. חלקם תוך כדי החיים הרגילים, אחרי העבודה ולפני השינה, ורובם באופן רצוף, שתינו במיטה, אני עם קרסול נקוע והיא, היא מתה.

הרבה פעמים החיים מסתדרים איכשהו בעד הספרות, או לתוכה אפשר לומר. כמו הרבה דברים שאני חושבת ומרגישה, גם על זה היא דיברה שם, ביומן שלה* שפרקים ממנו קראתי עכשיו. ממש בעצם ימי הקריאה, זימנתי לי שכיבה חסרת אונים במיטה, כמו אלה, הרבות לאינספור המתוארות ביומן, שבאו בגלל כאבי ראש, חולשות, שפעת, דפיקות לב והתעלפויות, אבל בעיקר בגלל דיכאון שחור משחור. היא שכבה במיטה ימים, שבועות ולפעמים אפילו חודשים, ואז קמה והסתערה על החיים, נמלאה אושר ויכולות אדירות, הספקים, כתיבה כתיבה כתיבה. 

בכל כך הרבה דברים הזדהיתי עם מה שכתבה ביומן, מילים שהרגשתי שכתבה בשבילי, לפעמים ממש זהות לכאלה שכתבתי בעצמי. על כל דבר שבעולם, החל מפמיניזם, דרך בדידות, מוות, אושר, טבע, וכלה בכתיבה, בפירסום פרי הכתיבה, ביחס לביקורת**, לספקות ולכאבים, לשמחה והיאוש.

כמה דפים לפני הסוף האטתי עוד ועוד את קצב הקריאה שלי. חכי, חכי, אל תלכי עוד. אל תעשי את זה. תישארי עוד קצת. זה לא עזר. היא נכנסה לשחור, והיא נכנסה למים. 

————————————————

* ורג'יניה וולף / חירות של רגע / פרקי יומן. בתרגום אלינוער ברגר, להוצאת כתר. A Moment's Liberty ,By Virginia Woolf.

** לכל מי מכם שאומרים ובצדק: סליחה, גיברת, מה? את משווה את עצמך לורג'יניה וולף? אני עונה. לא, אני לא משווה. אני מדברת על ההזדהות שלי עם המון דברים שהיא מדברת עליהם ביומן, הרגשות והדעות שלה. בהמון נושאים וגם בעניין הביקורת. כמה פחדתי מביקורת, וכמה פחדתי כשטלי כוכבי, עמיתה אהובה בשכונת הבלוגים בעלת הבלוג 'עכשיו תורי', כתבה לי שהיא הולכת לדבר על הספר שלי ברדיו ולהעלות את זה לבלוג שלה. וכמה התרגשתי לקרוא את מה שהיא כתבה. זה יפה: אתם מוזמנים גם.

 

תגים:

16 תגובות to “ורג'יניה ואני במיטה”

  1. דודו פלמה Says:

    נו טוב, את ווירג'יניה במיטה.
    אני מקווה שאורלנדו הצטרף
    גם מתישהו. מעניין מאוד.
    הדברים האלה שקורים לנו
    כאשר אנו מעקמים את הקרסול.
    היא תמיד הייתה קצת גדולה על כולנו, וירג'יניה.

    ולך אני מאחל החלמה מהירה
    וחזרה לשיגרה- כלומר לחיים.
    כלומר לים ולצדפים ולחיות החוף
    הקטנות הממתינות לך בכיליון
    עיניים בנבכי החול.

  2. mooncatom Says:

    הי דודו,
    האם יכול להיות שקרסול נקוע מעודד הזיות?
    והאם בהשפעת ההזיות נדמה לי…
    שאתה קראת בסוף את ספרי,
    ואפילו ממליץ עליו?
    פששש… הזיות קשות.

    ואיך? איך ידעת שמה שאני נכספת כבר לעשות,
    זה לחזור כבר איכשהו לימי הים שלי?

    ת ו ד ה,
    ולהתראות בימי החול.

  3. שלומית Says:

    הצחקת אותי עם משפטי הפתיחה שלך. "שתינו במיטה, אני עם קרסול נקוע והיא, היא מתה" – אחד החזקים. ובדיוק יש לי משהו להחליף בסטימצקי, טוב שהזכרת לי שהוציאו את הגרסה המקוצרת של היומנים!

  4. mooncatom Says:

    אוי שלומית,
    איך שאת הולכת ליהנות…
    ועוד קרסולייך עימך!

    איזה כיף לך!

    ותודה.

  5. שוֹעִי Says:

    מיכל יקרה, רפואה שלימה, עכשיו הבנתי מאיפה הגיע הפוסט על הקרסול…
    עוד לא קראתי את היומנים. וירג'יניה עצמה– אני יודע להעריך מאוד את כתיבתהּ,
    אבל קשה לי לומר שאי פעם השתוקקתי לקרוא משהו חדש שלה שיצא בעברית [אני חושש כי קראתי רק את 'אל המגדלור', 'אורלנדו' ו-'סיפורים קצרים'].
    המפעל הזה של הוצאה סדירה של כתביה שהתחדש בשנים האחרונות יפה מאוד בעיניי.

  6. mooncatom Says:

    תודה שועי,
    אני וקרלוס עכשיו בתקופה הכחולה,
    בקרוב נעבור לירוקה,
    כואב, אבל הרבה פחות.

    אני שמחה שגיליתי את ורג'יניה יחסית בגיל מאוחר,
    ושעכשיו אני קוראת אותה בכמה שכבות וזה נפלא.
    היומן יפיפה.

  7. עדו Says:

    אימא שלי ז"ל רצתה להיקבר עם הספר 'חדר משלך' של ווירג'יניה וולף. (חברה קדישא לא הסכימו) היא טענה שכאשר אישה קוראת את הספר הזה היא אומרת לעצמה 'או, סוף סוף' או משהו בסגנון.

  8. mooncatom Says:

    עדו,
    אמא שלך בהחלט היתה משהו, מיוחדת!
    ואני לגמרי מסכימה עם הקביעה שלה.

    עצוב, שעברו כבר כל כך הרבה שנים מאז שהספר הזה נכתב,
    ודברים לא השתנו כמו שהיו אמורים, שזה קורה כל כך לאט.

    ת ו ד ה.

  9. טלי Says:

    ממני את מפחדת?

    מ-מ-נ-י ?!?

  10. mooncatom Says:

    לא מפחדת.
    אי אי אח אל תרביצי אייי…

    טלינקה, זה מהצל של עצמי שאני מפחדת.

    ת ו ד ה,
    על הכל.

  11. נעמה Says:

    איי, כמעט קניתי אותו היום
    ידעתי שאצטער על זה שהשארתי אותו מאחור

    (ואיי – קרסול זה כואב)

  12. mooncatom Says:

    הי נעמה,
    הצער שלך יהיה קצר מאוד,
    הספר יחכה לך בסבלנות,
    ויהיה לך כל כך כיף.
    איזה כיף שיהיה לך.

    ת ו ד ה.
    אני כבר הולכת, לגמרי.

  13. ניר הופמן Says:

    הולכת, זה כבר מצוין!
    איך את יודעת לנצל כל רגע. העולם אומר לך: קרסול נקוע! ואת עונה לו: וירג'יניה וולף! איך קוראים להיא, הילדה שרואה את הטוב בכל דבר? עוד רמז שהיא זו את, קצת.

  14. mooncatom Says:

    נכון!
    פוליאנה,
    זהו שמי האמצעי…
    ורג'יניה וולף,
    תרופה לכל מכאוף.

  15. ריבי Says:

    יו מיכלי איזה באסה זה קרסול נקוע! אבל אם כבר ל"בלות "במיטה אז ברור שעם וירג'יניה. תרגישי טוב. מקווה שגם הפעם יש לך אמצעי להנעים את הזמן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: