סימניות שכוחות

כג' בסיוון

יש דברים שאני אוהבת להסתכל בהם אבל לא להשתמש. כבר הזכרתי פעם את הפירות היפיפיים שאני לא אוהבת לאכול, בננה ואגס. אפשר להוסיף לרשימה גם ליצ'י, קיווי ופאפאיה. אז יש גם חפצים שאני אוהבת מאוד כאיזה מן רעיון יפה, אבל לא משתמשת, כמו למשל, סימניות. לעיתים נדירות, כשאני לוקחת ספר אל מחוץ לבית, לחופשה, לבית קפה או נסיעה, או לפעמים כשצריך מובאה מספר בהרצאה או סדנה, ואז יוצא שזה סתם איזה קרע נייר או מכסימום פתקית צהובה*. אבל בדרך כלל, ביומיום, אני מניחה את הספר הפוך ויודעת שלא אכפת לו שאני עושה את זה. בניגוד לבני אדם מסוימים, ספרים הם דבר מאוד גמיש. לפעמים הם שוכבים ככה תקופה ארוכה, לפעמים הם מונחים ככה בשכבות כשאני מתפתה אל חדש לפני שגמרתי את הקודם, לפעמים יש אחד מסכן בתחתית הערימה שמשום מה לא הצלחתי, אבל לא וויתרתי, והוא שוכב שם בסבלנות אין קץ כשמעליו מתחלפים, רצים, אחרים קלים יותר או מרתקים יותר או כאלה שקיבלתי מבעלים חסרי סבלנות שנתנו אותם עם תאריך תפוגה. לפעמים דווקא זה ששכב הפוך ככה על גחונו תקופה ארוכה, מתגלה עם החזרה אליו כּטוב מכולם, או נסגר אחר כבוד במתקפת הסדר הבאה וחוזר לבעליו או ממשיך במסעותיו בעולם.

נדיר, נדיר מאוד שהתחלתי ספר ולא הגעתי אל הסוף, כי כמו בבני אדם, כשמשתדלים מאוד להכיר, אפשר למצוא כמעט בכל אחד משהו טוב, כמעט בכולם. ואם לא, טוב אז גם זה מעורר בי איזושהי חמלה שבגללה אמשיך ואגמור אותו. אני קוראת מהר ויודעת לדלג ולחפש את האוצרות שלי, לפעמים הקריאה המהירה שלי היא חיסרון ואני מנסה לפצות עליה בקריאה חוזרת של ספרים טובים. ולפעמים אני מרגישה שטחית ויומרנית כשאני אומרת שקראתי ספר אבל כל מה שיש לי במוח ממנו זה רק תמונה אחת, אפילו לא מהחשובות. אני קוראת ספר והוא כל כך יפה שאני רוצה לסמן לעצמי את הדברים הטובים, לשים סימניות, אבל אף פעם לא עושה את זה. כשהספר באמת טוב, אני כל כך שקועה בקריאה שאני שוכחת.

* התמונות לקוחות מאתר יפה שנקרא forgottenbookmarks. בחור אחד שעובד בחנות ספרים משומשים אוסף את כל הדברים 'האישיים, מצחיקים, שוברי לב ומוזרים' כך הוא מתאר אותם, ששימשו כסימניות ונשכחו.

תגים:

6 תגובות to “סימניות שכוחות”

  1. סתיו אדם Says:

    סימניות בחים …..אהבתי ….

  2. דודו פלמה Says:

    מיכל, ר' עקיבא היה נותן בהם סימניות.
    מאוד אהבתי את הפוסט. הוא דיבר אל המקום
    שאני נמצא בו היום. אני כאן והם שם,
    וכל מה שנותר בי מהם הוא סימנים.
    היה כאב מתוק.

  3. sh1ra Says:

    פיוטי כרגיל, גם ויזואלית. כמו שאת יודעת זה בדיוק סוג האסתטיקה שאני אוהבת :) תודה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: