שלוש+ [3]

טו' בתמוז

גודל השולחן לעומת גודל הצלחת –  התמצאות בזמן ובמרחב החביתה הבתולה, הפטריה הגלמודה והאגוז הרווק –  מלחמות צדק

מאפרה, מלח/פלפל, כלי עם סוכר/סוכר חום/סוכרזית. זה מה שיש על כל שולחן בכל בית קפה. לרוב, השולחנות כל כך קטנים שאין מקום להרבה יותר מזה. הצלחות לעומת זאת, בגודל של אי באוקיינוס השקט. על צלחת בגודל נורמלי אפשר להעריך את גודל המנה ועל צלחת שכזו בלתי אפשרי, ויש חשיבות גבוהה מאוד לבילבול היסודי של היושבים בבית הקפה. אסור להם לדעת מה בדיוק גודל המנות ומה בדיוק הן מכילות, מה בא אחרי מה, ומתי, ומה השעה. בית הקפה הוא בועה הצפה לה בלי סדר וזמן וחשוב להשאיר אותה ככה, אסור לנסות ולמרוד בזה.

מאפרה, מלח/פלפל, סוכר/סוכר חום/סוכרזית. שום דבר צפוי אחר.

אז מה אם לפעמים את צריכה להחזיק את הצלחת על הברכים ואת סלסלת הלחם בחיקך. אם החביתה הגיעה זה מכבר והיא שוכבת לה מתעלפת ומתקררת, בודדה במרחבי השולחן הננסי, מחכה שעות בבדידותה לסלט וללחם שיבואו וינחמו אותה, ככה זה. אל תייללי.

אם הגודל של הסלט מתחרה רק בגודל של עלי החסה שבו, ובמרחביו האינסופיים תפגשי רק לעיתים נדירות בפטריה בודדה או בשבר אגוז ערירי, ככה זה וזהו. אל תבכי את מר גורלך, זכרי את הילדים הרעבים שהפטריה והאגוז היו יכולים להיות כל ארוחת הצהרים שלהם, והם אפילו לא היו מקבלים קמצוץ מהרוטב המלוח המזוויע שאת קיבלת.

החברות שלי עושות כמיטב יכולתן לנוכח מה שהחיים והמלצרים נותנים: הן מחזירות מנות. הן לא יושבות שם כמוני ומקבלות את הדין ואת הרוטב. הן לא ישתקו לנוכח סלט שכולו עגבניות ולחם משלשום. לא, הן מחזירות מנות. עד כמה שאני נבוכה בכל פעם מחדש, מתכווצת בפינה ומתכסה בעלה החסה הבודד שלי, אני כל כך גאה בהן. אין עליהן.

אז מה אם האחת לא נוהגת לקרוא את התפריט לפני שהיא מזמינה מנה?

אז מה אם אי אפשר להוציא את כל הטונה מסנדביץ הטונה של השניה?

אז מה אם האחת מזמינה בחרישיות כזו שגם היא לא שומעת את עצמה ולא זוכרת אחר כך מה הזמינה? אז מה אם השניה אומרת תמיד טוב בסדר ואחר כך מגלה שלא טוב ולא בסדר?

אם יש צדק בעולם ואם יש לצדק לוחמות מופלאות, הרי הן חברותי שמחזירות מנות ודורשות בצדק, את אנושיותן בחזרה מתחתית ספלי הקפה הקרים שקיבלו.

 

8 תגובות to “שלוש+ [3]”

  1. ניר הופמן Says:

    נהדר ומשעשע.
    פוסט שונה, הפוסט הזה. לא? לפחות מאז שאני כאן.

  2. mooncatom Says:

    הבט ניר ידידי,
    זה מתחיל מ-1 ממשיך ב-2 והיום 3.
    ואכן, שונה.
    אני חייבת להמציא את עצמי מחדש,
    חייבת.

    ואני שמחה שאהבת.

  3. אמא Says:

    לפרסם בעיתונות

  4. mooncatom Says:

    אובייקטיבית לגמרי,
    כמו שאמא צריכה להיות!

    נשיקה לך.

  5. דודו פלמה Says:

    וואו, ההרפתקאות
    המזומנות לאנשים
    בכרך הגדול…

  6. mooncatom Says:

    חירוף נפש דודו,
    הליכה על הקצה,
    סיכונים ואתגרים
    על כל שעל.

  7. דורית Says:

    נהדר. וגרמת לי לחשוב שאולי מאחורי עלה החסה,, גם ננה איפשהו גאה במתלוננת הסדרתית שלה…

  8. mooncatom Says:

    טוב, גם,
    אבל גם תזכרי, דורקה,
    שלהתבייש באמא שלך בגיל הזה,
    זו חובה קדושה. הלא כן?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: