שלוש+ [5]

יז' בתמוז

הפרוזה של החיים – הפואטיקה של התשר

זאת הפעם האחרונה שאני באה לכאן.

נמאס לי מהמקום הזה.

כמה עוד ישפילו אותנו, הא?

כמה פעמים אפשר לבקש שינמיכו את המוסיקה?

הקפה שלי הגיע קר לגמרי.

נשבר לי.

מה זה הסלט הזה, כמה עגבניות אפשר לשים בסלט אחד?

אין איזה חוק בינלאומי בעניין הזה?

מעניין, לי אין אף עגבניה.

נו כבר, מה עם הרוטב, קיבינימט.

אח, העוגיה הזאת קשה כמו אבן, אני חושבת שנשברה לי שן.

למה רק שלוש פרוסות לחם, מה זה הקמצנות הזאת?

טוב, נמאס לי לחכות, אני מבטלת את ההזמנה.

תגידי, את חושבת שהמלצרית חרשת ועיוורת או רק עושה את עצמה?

וואו, הטבחית מאוהבת קשות, המרק הזה מה זה מלוח.

אתן חושבות שיש חוק נגד החזרת מנות בפעם השלישית באותו יום?

הי, תעזבי את הזית הזה, אני השארתי לי אותו לסוף. הי, שלא תעיזי.

נו, תאכלו כבר, יאללה שלכן, איזה לאט אתן אוכלות.

כמה הוא מברבר בנייד הנודניק הזה, די, שקט.

אתה מוכן בבקשה לסתום?

אתה מוכן בבקשה לכבות את הסיגריה?

כמה זמן מקובל לחכות לקפה?

ככה בעולם אני מתכוונת.

תעשי סימן של חשבון למלצרית.

כבר חמש פעמים עשיתי לה סימן.

אני לא משאירה שום טיפ.

.