שלוש+ [10]

כב' בתמוז

גזענות ובתי קפה – ירח הקיץ – דברים ששווה לסבול בשבילם

אי אפשר להכחיש את העובדה, שלכל בית קפה בעיר, יש את יושביו הנאמנים והמאפיינים, אני לא אכנס עכשיו לניתוחים כי זה בטח ישמע כמו אחת מאותן תורות שמביאות בסוף למלחמות והכחדת עמים. נסתפק בזה שנאמר, שמי שלא סובל ילדים, לא יישב בקפה מסויים ומי שלא יכול עם לכלוך לא ישב באחר. מי שצריך שהאוכל שלו יהיה טעים, לא ישב בקפה איקס ומי שמעוניין בקפה אמיתי, לא ישב בקפה וואי. אבל החברות שלי ואני אוהבות הכל ויושבות בכל מקום, ולכל בית קפה יש מה להציע לנו ואת המחיר שצריך לשלם על זה.

יש קפה אחד, שאת יכולה לראות בו את הירח, כן ממש את הירח, באמצע הקיץ, תלוי, בוער, כמו למפיון כתום ענק מעל העיר. אז מה אם ממש ממול על המדרכה, עומדת שורה של פחי אשפה ענקיים שחתולים רזים וחולים נוברים בהם? בקפה אחר, אפשר לשבת בחצר גדולה ויפיפיה, מלאת צמחיה עשירה ואפלולית, עצים שיחים ומיני עלווה מוריקה ומרשרשת. אבל לכל הירוק הזה יש כמובן מחיר, ובמקרה הזה, את מוצאת את עצמך יושבת באמצע חדר אוכל של קיבוץ ביום שישי בערב, הווה אומר, כשכל המשפחות מגיעות על נשיהן, טפן, זיקניהן, כלביהן ופרעושיהם. בקפה שבו יושבים הכי הרבה חתיכים יש מוסיקה בלתי נסבלת, ובהוא שבו יש מוסיקה נפלאה, אנשים מעשנים כאילו לא חוקק מעולם שום חוק בעניין. יש בתי קפה שאין להם הרבה מה להציע מלבד זכרונות, אבל הזכרונות הם עניין נכבד ביותר. כמו ההוא שבו בגיל שבע עשרה ישבתי, אחרי סרט בוקר בקולנוע 'פריז', עם בחור שאהבתי ואכלתי בפעם הראשונה בחיי עוגת סברינה, או זה שבו הייתי מלצרית אחרי השחרור מהצבא, או בית הקפה בו אחת מאיתנו נפרדה מהחבר הראשון שלה, או זה בו אחרת העיפה בתנועה אחת לא רצונית מגש שלם מידיה של מלצרית המומה. יש בתי קפה שהדרך אליהם היא חלק מההנאה שבהם, הליכה לאורך החוף על התפר הקריר של המים והחול, או הליכה לאורך דיזנגוף תוך השתהות יסודית בכל חלון וחלון ראווה, או הליכה לאורך שדירה רחבה מחופת פיקוסים ענקיים מצוייצי אלפי ציפורים. לחברות שלי ולי לא אכפת לנדוד ולהניח את ישבנינו המכובדים, בכל מקום בעיר שקורא לעצמו בית קפה, וברור שכבר שילמנו ועוד נשלם על זה ביוקר, בזמן, בכסף, בסבל ועצבים. אבל:

כשיש פתאום רגע כזה מושלם, שבו את שותה קפה מדויק, וברקע יש שיר שאת נורא אוהבת, ומזווית העין את רואה גבר יפה שקורא עיתון ומלטף בהיסח הדעת את הכלב שלו. כשאת שותה קפה עם עוגיה אלוהית, ובוהה במדרכה, והאנשים היום נורא יפים והשמים נורא כחולים, ובשולחן ליד מתיישבים סבא עם שלושת נכדיו ואת לא יכולה שלא להיות מוקסמת, גם מהסבא וגם משלושת הילדים, שמזמינים בשיא הטבעיות, כל אחד משהו אחר מהתפריט. כשמגישים לך את העוגה הכי טובה שאכלת אי פעם, ואת אוכלת אותה ואת נאנחת, ממש נאנחת, אוכלת לאט לאט לאט, שלא יגמר לעולם. כשאת חולקת ארוחת בוקר, עם שתי החברות הכי טובות שלך, וממול הים עושה את מה שהים יודע לעשות, נו, אז לא שווה?

2 תגובות to “שלוש+ [10]”

  1. ניר הופמן Says:

    בטח שווה. רגעים כאלה שווים את החיים כולם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: