כו' בתמוז
שני שירים מבית הקפה
~
הקפה כבר קר
והולך להגמר עוד מעט,
קנקן מים וכוס ריקה מהחצי והלאה.
מעבר להם אדנית עם צמח מוזר:
קנים ירוקים מכוונים להפגיז את השמים.
אחר כך הרחוב:
אנשים ונשים הולכים,
מגיחים מהצל
אל שלוליות האור
שעל המדרכה
בין עץ אחד למשנהו.
הם אינם מרגישים בחיוך העדין,
התרככות קטנה של שרירי הפנים שלהם,
עת האור הרך נוגע בהם.
אבל אני רואה. ואני זוכרת:
~
הרחוב זהר באותו יום
כמו נהר בשמש,
כולם נראו לי יפים
ואתה חיכית לי בצד השני
שאשחה דרכו אליך.
זהרורי האור נפלו על פניך
דרך הענפים הכבדים של הפיקוסים,
מתנה נדירה ממציאות סרבנית,
רגע שממשיך לנצנץ עדיין מרחוק
כמו כוכב מת.
.
סלט מחשבות 
להשאיר תגובה