שלוש+ [15]

                                                                             כז' בתמוז

לבד

האיש הזה, כשנכנסתי חשבתי שהוא מדבר אל עצמו, מסתבר שהוא פשוט שר, בלי קול, יחד עם מוסיקה עלומה שתקועה לו בחוטים לתוך האוזניים, תוך שהוא עובד במרץ על המחשב הנישא שלו ומידי פעם גם עונה לטלפון באוזניה נוספת. ללא ספק אדם תקשורתי מאוד, ואני תוהה, האם הוא ניסה לאחרונה, או פעם מתישהו, לדבר עם עצמו?

בחורה אומרת בקול ספק משועשע ספק מיואש אבל ללא ספק רם מאוד: אל תשאלי, קניתי עכשיו עוד נעליים באלף שקל.

[ הוא מגיע על אופניים וקושר אותן לעץ בכניסה ]

האישה המבוגרת והאישה הצעירה, שתיהן יפיפיות, שחשבתי לאם ובתה, מתגלות כנאהבות. לעומת זאת האיש המבוגר והאישה הצעירה שהייתי בטוחה שהם זוג, הם למעשה אבא ובת, והתינוקת בעגלה היא הנכדה.

בחורה אוספת את השיער, מרימה אותו מהעורף בתנועה הזו, עתיקת היומין, מפתלת אותו וחובקת אותו בקליפס פלסטיק, קווצה קטנה מתחמקת לה, מקשטת לה את העורף, ערבסקה.

בחור מעביר אצבעות דקות וארוכות, על המצח, הלוך ושוב, כשהוא שקוע בספר שלו.

[ הוא לא גבוה, יש לו שיער קצוץ מאפיר, זיפים, חולצת טריקו אפורה וג'ינס שיושב כל כך טוב על התחת שלו. הוא מתיישב אל שולחן קטן עם הגב אלי. אני רואה צדודית בלבד. ]

כשהיא בוהה ככה, באוויר, במבט החולמני הזה, היא כל כך יפה הבחורה הזאת, בוטיצ'לי צייר אותה, אין ספק. אבל אז היא פורצת בצחוק, יש לה שיני נברן קטנטנות. בוטיצ'לי נבהל ובורח.

[ הוא קורא את מוסף הספרים של הארץ. ]

איך נשים אוכלות? ואיך הן אמורות לאכול? זה מותר בכלל? איך אפשר גם להיות אישה וגם ליהנות מאוכל, בפומבי אני מתכוונת, לא באישון לילה בפתח המקרר שלך. בבית הקפה אני מסתכלת לפעמים על נשים אוכלות והלב שלי נחמץ: הבעת הפנים שלהן, שפת הגוף שלהן, שתיהן אומרות ביחד: אני חייבת, אין לי ברירה אלא לאכול, אבל ליהנות מזה? אני?! הנה למשל הבחורה הזאת, אכלה רבע מארוחת הבוקר שהזמינה, השאירה את כל הלחם הטוב בסלסלה.

[ ועכשיו את מוסף הספורט של ידיעות אחרונות. ]

הילדה, בת ארבע אני חושבת, פתחה לבד את הפקק של הסודה. הסבא הסתכל איך היא עושה את זה. היא התקשתה מעט אבל הוא לא אמר מילה. היא התקשתה מעט אבל בסוף היא הצליחה. היא פתחה את הפקק ואז הרימה את הבקבוק, שנראה כל כך גדול בידים שלה, ומזגה לעצמה סודה לכוס, ואז היא סגרה את הפקק ושתתה. וכל הזמן הזה הסבא שלה הסתכל ולא אמר מילה.

 [ הוא הסתובב פתאום לאחור, ממש אלי, ולא הסתכל לשום מקום מיוחד, אבל העיניים שלו היו כל כך כחולות. ]

הבחור ההוא שם, לובש את החולצה שלו הפוך בטעות, כמה אנושי, כמה נפלא. תמיד הוא יושב באותו מקום ומזמין את אותו אספרסו ארוך, אבל בכל פעם יושבת איתו בחורה אחרת לגמרי. לי בארון אין אפילו כל כך הרבה תחתונים…

דווקא הבחורה בעלת המראה המלאכי בתולי הזה, היא מעשנת כבדה, שיוצאת בכל פרק זמן לעשן סיגריה בחוץ, מהלכת הלוך ושוב על מדרכה לפני בית הקפה, ואילו החברה שלה, שנראית כמו מלאך מהגיהנום, עם כל הקעקועים והפירסינג, היא זאת שנגעלת מהסיגריות ועושה לה פרצוף.

[ הוא שותה סודה, מהבקבוק, כל פעם לגימה קטנה ומניח את הבקבוק על השולחן בעדינות. ]

אני מסתכלת על השיטות הרבות והמגוונות והמקוריות אפילו, שבהן אנשים אוכלים את ארוחת הבוקר שלהם, ממתיקים, מערבבים ושותים את הקפה שלהם, הופכים את הדפים בעיתון שלהם, מדברים עם המלצרית, מדברים עם מי שיושב מולם, מדברים בטלפון הנייד שלהם. אנשים זה דבר כל כך מעניין.

שתי הנשים המבוגרות האלה, יש בהן פי אלף יותר אש מבשתי הצעירות שיושבות בשולחן לידן. הן מתגלגלות מצחוק, מפלרטטות עם המלצר, מזמינות עוד ועוד קפה ומיני מתיקות, מעשנות בהיחבא.

[ הוא הלך. ]

הכלבה באה להזכיר לי שיש עוד חובות חוץ מחובת בית הקפה. היא מניחה את הראש על הרגל שלי ומסתכלת לי ישר בעיניים, כאילו לא התעלמה ממני כל הזמן שהיינו כאן. אני מלקטת מהצלחת את הפירורים האחרונים של הסנדביץ' שלי, שותה את הלגימה הקרה, האחרונה של הקפה שאני כל כך אוהבת, מזמינה חשבון, משלמת. בואי קלפטע, בואי, הולכים הביתה.

————————————————

* עד כאן לבינתים. כל הפרקים האלה שהופיעו כאן בשבועיים האחרונים לקוחים מתוך ספר בפוטנציה, או בהתהוות, או בתהליך? הכל, וגם אולי כלום, אולי סתם שעשוע, אולי חומרים שיקבלו צורה אחרת לגמרי במקום אחר לגמרי. אבל התחשק לי לתת אותם לכם במתנה.

16 תגובות to “שלוש+ [15]”

  1. דודו פלמה Says:

    נובלה של בית קפה,
    איזה יופי של רעיון
    עם קרואסון והפוך.
    סימון דה וז'אן פול
    מתגלגלים בהנאה
    מצחוק בקברם
    (ואני מאוד מקווה שביחד).

  2. mooncatom Says:

    תודה דודו,
    אין משהו שיגרום לי שמחה גדולה יותר,
    מלדעת ששימחתי אותם.
    והייתי בקבר שלהם, שתדע,
    הם תקועים לנצח ביחד.

    שבת נעימה.

  3. דורית Says:

    מחכים בקוצרוח

  4. mooncatom Says:

    תודה דורקל

  5. רותי Says:

    תודה על המתנה הנהדרת, היה תענוג לקרוא (את כל הרשומות בינתיים חזרתי וקראתי פעמיים ואת חלקן אפילו שלוש…). מחכה לראות לאן זה יתפתח :)

  6. mooncatom Says:

    תודה רותי,
    נעים לשמוע,
    מאוד מאוד.

    שבת טובה.

  7. עדו Says:

    זה באמת מכה היום, עם כל האוזניות שתחובות באוזניים כולם מדברים או שרים לעצמם וזה באמת קצת מוזר. לא מזמן עמדתי במעבר חצייה, ממולי עמדה צעירה – האור היה אדום אז שנינו לא עברנו – ופתאום היא צועקת לעברי 'אז מה הסיפור שלך בכלל?' , הסמקתי, התחלתי לגמגם כי באמת לא לטשתי מבטים ואז ראיתי שיש לה אוזניה והיא כנראה מדברת אל החבר שלה בפלאפון ונרגעתי. מישהו אחר דיבר בהתלהבות וניפנף בידיים וכמעט הוריד לי כאפה כשעברתי לידו. מצד שני ככה אם אתה מדבר לעצמך באופן קבוע אתה תמיד יכול להעמיד פנים שיש לך אוזניה באוזן ואז אתה לא נראה מוזר.

  8. mooncatom Says:

    הי עדו,
    על היתרון הזה של מכת התיקשורת המופרזת לא חשבתי,
    ודווקא יש לי נטייה לדבר אל עצמי. תודה על הרעיון.

  9. ניר הופמן Says:

    יופי של סדרה.
    והפוסט הזה מסכם יפה. ההישנות, החזרה, ההתבוננות – ושלך, החודרת והסבלנית, במיוחד – מציפה את כל הדווקא. דווקא השקט הוא רועש, דווקא המנומס הוא פרוע, דווקא המהוגן הוא שלוח רסן, דווקא המסוכן הוא נובח שלא נושך.
    וכל דווקא כזה מפרק את מה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים על העולם ומעמיד בסימן שאלה את כל התגובות הרגילות והיומיומיות שלנו, שכולן נובעות מהסקת מסקנות מהירה מדי וממבטים שטחיים ומכלילים.
    וכל דווקא כזה פותח כל דעה קדומה למכלול שלם של התנהגויות סותרות לכאורה וכביכול לא מתיישבות אחת עם השניה, ולפתע אנחנו מבינים את המגוון והריבוי שקיים, ושהזאב הוא כבש ונמר בגדי ירבץ.
    והתבוננויות כאלה והבנות כאלה, איך כתבת קודם, מובילות לרגעים ששווים את הכל, כי אנחנו מתמלאים פתאום בעושר של העולם, בלי לזוז מהכיסא.

    • mooncatom Says:

      ניר,
      אין לי מילים בכלל,
      כל כך מרגש אותי מה שכתבת לי כאן.
      זה מסוג הדברים שאת אפילו לא מעיזה לייחל להם,
      כאילו המילים האלה נחלמו מתוך תוכי אני.

      תודה גדולה גדולה גדולה,
      משמח לכתוב כשיש קורא כמוך.

  10. שלומית עוזיאל Says:

    מיכל, אם באמת היה לך יום הולדת אתמול – מקווה שאני לא מוציאה אותך מהארון בעניין הזה בבלוג שלך, מקסימום תמחקי – יום הולדת שמח, ותודה על הפוסטים היפים!

  11. mooncatom Says:

    אכן שלומית,
    זה היה אתמול,
    ואני עדיין לא החלטתי
    אם /איך /מדוע וכיצד,
    לכתוב על זה. אבל זה לא סוד, זה בסדר,
    ותודה וחיבוק לך על האיחול המשמח!

  12. אמא Says:

    תודה היה מקסים נקודת המבט שלך כל כך אנושית ואוהבת אדם
    תודה

  13. mooncatom Says:

    תודה
    אמא
    שלי.

  14. מומלצי הבלוגוספירה Says:

    מיכל יקרה אני כמו אמא. מדוייק ואמין ומין סקירה יפהפיה נשית ורכה ממבט סקרן. נהדר. מומלץ אצלי ב-פנאי
    http://hamimlatsim.blogspot.com/2011/08/118-48.html

    אסתי

  15. mooncatom Says:

    תודה אסתי,
    איזה כיף!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: