ועל מגירות

ו' אלול

כל חיי נלחמתי, בעל כורחי בעניין הזה. כל חיי חיפשתי ולא מצאתי. אין לי, פשוט אין לי, מגירה משלי. הרבה טוב, אבל גם הרבה קושי כרוך בזה, שלי ושל הסביבה. מה את? מי את? מה המקצוע שלך? הייתי מאיירת ומעצבת ועכשיו אני כותבת. אה, כותבת, יופי, אז מה הסגנון שלך? אל מי את מדברת? בת כמה את? לאן את שייכת? מה השפה שלך? מהי הסוגה שאת שייכת אליה, באיזה מגירה לשׂים אותך? למי או למה את דומה? את כזו או אחרת? אה, אז את אישה של חתולים? לא רק, אני מתה גם על כלבים. את מהחולמות לירח? כן, אבל אני גם שרופה על השמש. וסזריה אבורה היא הזמרת שלך? גם, אבל מדונה לא פחות. מה? אבל אמרת שאת אוהבת את החלונות הגבוהים? נכון, אבל איימי ווינהאוס יושבת לי בלב ועושה שם בום בום. אז גם לך יש המון קעקועים? לא, ואני לא באמת יודעת לשתות. אבל את משוררת, נכון? כן, אבל לא בא לי להתחייב על זה כל כך, עם כל הניקוד הזה והשפה הגבוהה והמעורפלת. אז מה, פרוזה? לא ממש, כי הפרוזה שלי דווקא לוקה בשיריות יתר. אבל את כותבת לנשים, הספר שלך הוא ספר לנשים, נכון? אני כותבת לעצמי, ואני אישה, אז מה זה אומר, שסופר גבר כותב לגברים? ומה הילדים שלך אומרים על זה שאת כותבת ככה על זיונים? אין לי ילדים, מה את מיתממת. כאילו לא ידעת, כאילו לא ידעת שאני לבד וגם בזה אני לא יושבת בשום מגירה, בגיל שבו את או נשואה או גרושה, אני לבד, כלומר בנקודה הזו בזמן, לבד. אה, אז את בטח מכוערת, סליחה שאני ככה אומרת את זה. כן, כנראה, יכול להיות, למרות שכבר אמרו לי כמה אנשים שהם חושבים שלא. אה, את פמיניסטית? נו אז זהו, את בכלל שונאת גברים. לא, אני דווקא מאוד אוהבת, כמה מהם לפחות. גם את המראה שלי קשה לשים במגירה, את הדיבור שלי, הבגדים והנעלים שלי. וזה כיף גדול לחיות ככה אבל זה גם קשה ומפחיד. לא, אני לא בחרתי את זה, זה היה ככה תמיד ואין לי שליטה על זה. והדבר היחיד שאני יכולה לעשות ואני שוקדת על לעשות אותו, זה להשלים עם זה.

20 תגובות to “ועל מגירות”

  1. תמי ברקאי Says:

    difficult – yes.
    but much better them living inside the drawer like many others.
    you are also beautiful, and talented and such a good friend. if there are any drawers for that – you can say you belong there :)

    • mooncatom Says:

      הי! איזה כיף!
      יש לי תגובה באנגלית, מדלהי הרחוקה!
      מתמצ'יק הקרובה מאוד.
      המבינה והמגועגעת מאוד.

      נעים לשמוע,
      ועוד באנגלית…
      בקרוב נתחבק.

      • תמי ברקאי Says:

        I've just started reading the biography of a brave and unique woman who also doesn't fit in any drawer: the first western woman to be a buddhist nun and get to the high degree in the practice.

        Jetsunma Tenzin Palmo was raised in London and whilst in her teens she became a Buddhist. In 1964, at the age of twenty, she decided to go to India to pursue her spiritual path…
        Tenzin Palmo stayed in a small monastery there for several years, … Then, seeking more seclusion and better conditions for practice, she found a nearby cave where she remained for another 12 years, the last 3 years in strict retreat. …
        In February 2008 Tenzin Palmo was given the rare title of Jetsunma, which means Venerable Master, by His Holiness the 12th Gualwang Drukpa, Head of the Drukpa Kagyu lineage.

  2. מהורהרת בנפשה Says:

    אני בחורה צעירה ממך בלא מעט ככל הנראה (אפילו 30 עוד אין לי).. כך שלהגיד שכל חיי גם אני נלחמתי בהגדרות הללו והקטלוגים האלה זו פחות חוכמה. פחות שנים לעמוד בנסיון לתייק אותך בקלסר, לשים במגרה או להכניס לתלם.
    אני תוהה האם במשך השנים העניין הופך קל יותר או קשה יותר. ואיזה אחוז מהזמן ששוהים בחלל (או הלימבו) שבין המגרות צפוי להעביר לבד.
    מאמצת את המטאפורה אל חיקי.

    • mooncatom Says:

      מהורהרת שכמוך,
      את יודעת כמה זה משמח,
      שרשומה שכזו מגיעה אל מישהי כמוך?
      כאילו כתבתי לעצמי של לפני עשרים שנה,
      וזה חשוב לי.
      כן, משהו נרגע כמובן עם השנים,
      מתאפשר יותר לעשות את עבודת ההשלמה.
      ת ו ד ה.

      • מהורהרת בנפשה Says:

        המבוגרים אומרים תמיד שמשהו נרגע עם השנים.
        אבל בדרך כלל הם מתכוונים לכך שנכנסים למגרה\מסגרת. מתפשרים.

        נחמד לדעת שגם אם בוחרים להשאר בחוץ, בכל זאת יש איזו נחת בשלב זה או אחר.

        [עכשיו שכתבת שזה כמו לכתוב לעצמך לפני 20 שנה, אני מרגישה כה קטנה לפתע..]

  3. דודו פלמה Says:

    מיכל, משום מה הדברים שכתבת ונגעו לליבי הזכירו את הדברים שכתב הרב סולובייצ'יק במסה שלו "איש האמונה הבודד" ובדברים הנפלאים שלו הוא מגדיר את בדידותו:

    "אופייה של הדילמה מונח בשתי מלים: אני בודד, אולם כאן מקום להדגיש, כי בשעה שאני אומר: "אני בודד" אינני מתכוון לומר שאני חי לבדי. ברוך השם, אני נהנה מאהבתם ומידידותם של רבים. אני מדבר, מטיף, מתווכח וטוען. בכל זאת אין בזה להפיג את הסבל והבדידות המלוות אותי תמיד. מדי פעם חש אני שנעזבתי על-ידי כולם, אפילו הקרובים ביותר. דברי משורר התהלים (כז, י) "כי אבי ואמי עזבוני" מצלצלים באזני כקולו העצוב של התור. החוויה הזאת מולידה בקרבי כאב צורב מחד ותחושה מזככת מאידך. יש לי הרגשה שחוויה זו של בדידות דוחקת אותי כולי לעבודת הבורא. מתוך בדידותי גוברת בי ההכרה, אם ללכת בעקבות הפתגם של פלוטינוס על התפילה, שהעבודה הזאת, שאני, איש בודד וגלמוד, מתמסר אליה, מתקבלת לרצון לפני ה' בבדידותו ובקדושתו האינסופית".

    • mooncatom Says:

      דודו יקר,
      הרשומות האלה שאני מתחבטת אם להעלות,
      שהרגשת החשיפה כמעט מכניעה אותן,
      מביאות אלי לפעמים מתנות טובות.
      המתנה הגדולה מכולן היא כמובן ההזדהות,
      והנה הבאת לי אחת יפיפיה,
      איך הוא טווה במילים המזהירות הפשוטות האלה,
      את הדרך, מבדידות האדם אל בדידות האל.
      ת ו ד ה.

  4. mooncatom Says:

    וואו, תמי, אני אחפש עליה.
    תודה. היא נשמעת לי מדהימה.

  5. mooncatom Says:

    כן מהורהרת,
    ככה אומרים המבוגרים,
    ותתפלאי, אבל גם בגיל 49 אפשר להסתכל מסביב ולשאול:
    היא התכוונה אלי כשהיא אמרה מבוגרים? כן, כנראה.
    סתאאאם. אבל האמת היא שהזמן בכל זאת נותן אי אילו כלים נוספים.

    ואת לא קטנה, כי אם צעירה.

  6. whisper Says:

    מיכל יקרה,
    כל כך מרגש שתוך כדי הרהור עמוק התגלגלה לה דמעה.
    כאילו בקשו מאיתנו לקחת את האנושיות ולהפוך אותה
    למברק בהול…
    כמוך, כל יום מחדש משתדלת להשלים עם המורכבות –
    של עצמי ושל המציאות.

    • mooncatom Says:

      רותי !
      שלום רב שובך ציפור שיר יקרה.
      אני תמיד אוהבת כשאת נוחתת על חלוני,
      משאירה לי נוצה יפה וצבעונית.
      ת ו ד ה.

  7. מיכל Says:

    וואווו איזו רשומה נוגעת.
    כן אה.. זה אשכרה מותר.
    מותר לי לצאת ממגירה לא מתאימה, לא נוחה, לא מדוייקת, לוחצת, מחניקה..
    למצוא אחרת או
    לשהות בשתיים שלוש בו זמנית או
    להרשות לעצמי לבדוק איך זה לנשום בחוץ או…

    מיכל תודה הרשומה הזו היא מתנה!

  8. mooncatom Says:

    ואת מיכל,
    החזרת במתנה משלך,
    עשית לי עוד פוקוס, חידדת את הדברים,
    ת ו ד ה !

  9. דורית Says:

    "פשוט נהדרת" -יש כזו מגירה? – אליה את יכולה להיכנס (אבל תשאירי חריץ)

  10. mooncatom Says:

    אחותי אהובתי,
    היום הזה מתחיל ממש טוב!
    חיבוק גדול, ואל תשכחי לנשום.

  11. שלומית עוזיאל Says:

    אמא שלי החכמה אומרת, שבלבו כל אחד מרגיש קצת חריג ומוזר, גם מי שנראה מהצד הכי מיינסטרים ומגירתי.

    אני לעומת זאת אומרת, שדווקא בשנים האחרונות השתלבתי לי בכמה מגירות, די נחמדות, כך שגם זה תהליך שקורה – מרדיקל חופשי אל מגירת הכפיות…

    וגם, לא כל הכלים במטבח נכנסים למגירות. הכי יפים נשארים בחוץ ועומדים על המדף:-)

  12. mooncatom Says:

    איזה קטע, שלומית,
    במטבחי אין מגירות, גם לא ארונות, באמת,
    הכל הכל הכל בחוץ. אבל למגירת הכפיות…
    הייתי נכנסת בשמחה. באמת.

    ואמא שלך כמובן צודקת. בטח.

  13. Ossi Toussia-Cohen Says:

    אנשים ששואלים אותך שאלות כדי לתייג אותך עושים פעולה שעוזרת להם לא להכיר מי את וכשהם עושים את זה זו המטרה שלהם לרוב. לא, הם לא מודעים לכך במלוא מובן המלה, אבל הם סיגלו את התיוג כדי להסתובב בין בני אדם ביותר קלות. מה שהם שואלים נעשה בצורה של מחיקה, אבל נותן תחושה של שיחה והם גם מנהלים את השיחה בדרך שלא רוצה לנסות לדמות שאולי יש שם מישהו שהם עוד לא פגשו כמוהו, אחד ויחד בזמן ובמרחב שהוא עולם ומלואו. יחד עם זה אנחנו כן צריכים קצת להשתמש בהיכרות הקודמת שלנו עם העולם כדי לתרגם את המסרים שמציב בן אדם חדש והם בעלי הקשרים סוציולוגיים כאלו. אם משהו מאוד קופץ לעין כתכונה דומיננטית בתפיסה שלהם, אז זה בסדר שהם יתעכבו ויגידו שזה קריטריון שיש לאדם החדש שורדש להציב סימן שאלה הם יש לו מכנה משותף של תופעה שעבורם בולטת אצלו, בל ביתר התחומים יניחו לעצמם באמת ל-ה-כ-י-ר א-ד-ם ח-ד-ש. לפעמים התכונה שקופצת חשובה כדי לקבוע אם רוצים להכיר או לא. אבל אז? להניח לקטגוריזציה ולתת לאדם החדש להיות חוויה ראשונית. הייתי רוצה להכיר את מיכל למשל בלי הבלוג שלה? וודאי, אני מעדיפה אפילו בלי. מה מסקרן? יש שם איזה יופי פנימי לא מוגדר בדיוק, עמום? מה עוד? היתה אינטרקציה ולטוב או לרע זה אומר שיש בשר. יש משהו שמרתיע? אם כן זה יכול להוות דעה קודמה מצד אחד. מצד שני אני יכולה לשים את האצבע על מה שמרתיע ולסכם מראש: נקודה X צריך לדבר בטון שונה מהמקובל כי יש שם הבדל עצום שיכול להוות טריז, אז תמרור קטן, כי יש לי בכל זאת מגירה בעעיתית משלי ששם לא נוגעים אלא בחרדת קודש. כתבתי באמת עלי כלפייך. אבל ניסתי לעשות סדר באיך מנהלים את זה ללא מגירות, וכלפי אנשים שמחפשי רק את המגירות, תתיחסי לשיחה שלהם כמו אל סמול טוק שבא להחליף דיבור. אני מקווה שתהיי יותר סבלנית ממני. אוסי.

    • mooncatom Says:

      הי אוסי, ציפור הלילה,
      אני חושבת שהסברת יפה
      את המתח הזה בין לתייג אנשים
      לבין לנסות להכיר אותם דרך דברים שקצת מוכרים לנו,
      זה קצת כמו חידה בלשית כזו, כלומר כל אדם הוא הרי
      מין חידה כזו, שאנחנו מנסים,
      בכוחותינו הדלים, לפתור.
      אני יודעת שכתבת ממקום מאוד מאוד מבין,
      גם את חיה מחוץ לתיוגים המקובלים.
      ת ו ד ה,
      ולילה טוב.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: