לילה לבן בשדות הלחם

יד' אלול

במכלול המרתק הזה הקרוי אנוש, קשה לשים את האצבע בדיוק על איפה נגמרת הגנטיקה ומתחילים כל השאר: חינוך, סביבה, מזל, גורל ובחירה. אבל משך הדורות, הדבר החמקמק הזה שעובר בדם, זה יפה נורא. אנחנו למשל, ארבע אחיות, ואי אפשר לא לראות, למרות שאנחנו שונות מאוד זו מזו, שאנחנו עשויות מאותו בצק, רק המינונים שונים.

באפיית לחם שאור לא משתמשים בשמרים, כי אם בפיסת בצק מהאפייה הקודמת: מחמצת. וכך קורה שכל לחם נושא בתוכו את הדי אן אי של אבותיו, וכך ממשיכה לה שושלת דורות הלחם. שאלתי אישה אחת: תגידי, הכנת פעם שאור? והיא אמרה: מה פתאום, קיבלתי מאנומארל ומאז אני ממשיכה, וגם נתתי לאנשים שלימדתי אותם איך להמשיך.

שְׂאוֹר  ז' מחמצת, בצק חמוץ ששמים בתוך העיסה והוא גורם לתסיסת הבצק ולתפיחתו. שאור שבעיסה* 1. החלק התוסס והפעיל שבדבר. 2. כינוי ליצר הרע שמחמיץ ומקלקל את מחשבות הלב. בית שאור* מִשְֹאֶרֶת, כלי חרס מיוחד לשים בו את השאור.

שְׁאֵר ז 1. בשר. 2. [בהרחבה] מזון 3. [בהשאלה] קרוב משפחה, אדם שהוא בשר מבשרו של מישהו. שְׁאֵרָה* קרובת משפחה, בת דודה, 'קוזינה'. (כך במקור! בחיי, מילון אבן שושן)

הפרק בספר שלי שמתאר את הדמיון בין הגיבורה לאבא שלה, נקרא 'שאור: מחמצת, הבסיס להתפחת הבצק', וכבר כשכתבתי אותו נורא רציתי להבין את זה יותר, והנה נקרתה לי ההזדמנות. אורי מאיר-צ'יזיק הזמין אותי לסדנה. אורי הוא הסטוריון של מזון, אם אתם רוצים את התארים והעיסוקים המדוייקים, והם רבים ומרתקים, לכו לאתר המצוין שלו, כדאי לכם. אחרי שפעם הייתי בסדנה לבישול בריא איתו, הבטחתי לעצמי ללכת שוב והנה, הלכתי. בהזמנה נאמר 'לילה של אפיה ורוח' נאמר 'לחם שאור', נדלקה לי הסקרנות. חשבתי שיהיה מעניין ואולי גם נחמד, היה הרבה יותר ממעניין ונחמד, היה מרגש.

את מסע הלילה הזה הובילו שנים: אורי, שסיפר על רפואה ערבית עתיקה, הביא מדברי הרמב"ם וחכמים ומשוררים, והשרה מרוחו הטובה והנינוחה, ויחד איתו איש אחד בעל שם מסקרן, אנומארל, שעושה בחייו בעיקר שני דברים ואת שניהם בטוטאליות מעוררת יראה. הוא אופה ומוזיקאי, ושני הדברים האלה מסתבר, אינם כל כך שונים זה מזה, אפשר לראות את זה כשהוא מנגן על הבצק ולש את מיתרי העוד והבגלמה, מפיק צלילים טובים בשני העולמות.

חבורה של נשים וגברים שכולם חוץ ממני כבר התנסו באפיית לחם והיו סלחנים לבורות שלי, בשיתוף ובנעימות צלחנו את הלילה הזה. מכינים בצק כשוליות הקוסם של אנומארל, מגבים את המאפים בירקות וגבינות, פירות אגוזים ושקדים בהנחייתו של אורי, ושומעים בצמא את הידע הרב של שני האנשים המיוחדים האלה.

בלי מאמץ, תוך אפיה ואכילה של המון סוגי מאפה מבצק שאור, פוקאצ'ות, פיצות, חלות ולחם, ואפילו כדורים קטנים עם מטמונת שוקולד, תוך הקשבה לצלילי המיתרים ושיחה על כל מה שקשור בלחם ואפייתו, עבר לו הלילה. רגע לפני עלות השחר יצאנו שבעים, בבטן ובלב.

בשמים היה תלוי סהר מושלם.

15 תגובות to “לילה לבן בשדות הלחם”

  1. orrit Says:

    לחם הוא אחד המזונות שהכי רגיש לשאלה כמה טוב מי שמכין אותו. נכון?

  2. haya51 Says:

    שבית את ליבי לחלוטין.. גם לי בא מסעות כאלה.
    תודה
    חיה

  3. תמי ברקאי Says:

    איזה לילה נהדר היה לכם – אני מקנאה אפילו.
    להכין לחם זה ממש כמו לטפל בשיאצו, וזה כיף גדול, כל כך ארצי ופשוט ומלא אהבה.

  4. mooncatom Says:

    תודה לכן נשים מבינות.

    א ו ר י ת,
    כל כך נכון,
    זה לא סתם שבלילה שכזה עולות מילים כמו
    בריאות, משפחה, קהילה ונגזרותיהן.

    ח י ה,
    איזה כיף שבאת,
    מוזמנת תמיד.
    ואם מעניין אותך, אז באתר של אורי
    יש עוד כל מיני סדנאות, מפגשים ומסעות.

    ת מ י,
    בטח,
    אני יודעת כי את לשה אותי בשיאצו הנהדר שלך,
    ואני נהיית בצק רך וטוב!

  5. אורי מאיר-ציזיק | לילה של אפייה ולחם שאור Says:

    […] בבלוג הפואטי המצוין שלה סיפרה מיכל שטיינר על השתתפותה ב"לילה של אפייה ורוח" – סדנת אפייה מסורתית שערך אורי ביחד עם אנומראל למשתתפי השיר הפשוט של הלחם. […]

  6. avivamishmari Says:

    איזה יופי! ארציות מעוררת השראה.

  7. mooncatom Says:

    כן!

    א ב י ב ה,
    ממש כך,
    תודה.

    א ו ר י,
    שמחתי לראות את הקישור,
    באתר המקסים שלך.

  8. דודו פלמה Says:

    מיכל נגעת בי בלחם,
    היה פוסט מרתק וטעים.

  9. mooncatom Says:

    הי דודו,
    אני חושבת שאני יודעת
    למה אתה מתכוון,
    ת ו ד ה.

  10. גוני Says:

    גם כתיבה, כמו הלחם, טובה כשהיא פשוטה ומלאה וכשיש בה הדים לדבר קדום אך גם מפיצה ראשוניות וטריות. מצאתי את זה פה בטור שלך והנה מקדישה לך שוב, מילים של אחר:

    טהא מוחמד עלי

    וְכָךְ
    לָקַח לִי
    שִׁשִּׁים שָׁנָה תְּמִימוֹת
    עַד שֶׁהֵבַנְתִּי,
    כִּי הַמַּיִם הֵם הַטּוֹב שֶׁבַּמַּשְׁקָאוֹת,
    וְכִי הַלֶּחֶם הוּא הַטָּעִים בַּמַאֲכָלִים,
    וְכִי אֵין עֵרֶך אֲמִתִּי לְאָמָּנוּת כָּלְשֶׁהִי
    אֶלָּא אִם תַּחְדִּיר מְעַט אֹשֶׁר
    לְלֵב הָאָדָם.

  11. mooncatom Says:

    יפות,
    יפות,
    יפות המילים האלה של האחר,
    ויפות לי גם מילותייך גוני.
    ת ו ד ה.

  12. עדו Says:

    והבן שלי היה שר : 'הבאנו שלום על לחם'
    קצת בעסה לי שהוא גדל, הוא כבר לא עושה טעויות כאלו יותר…

  13. mooncatom Says:

    עדו, עדו,
    אכן מתוק הבן שלך, אבל שמע נא,
    לא ממש מקורי… כל הילדים חושבים ככה
    ואנחנו היינו שרים הבאנו שלום על פיתה!
    וכן, זה קצת עצוב שהם גדלים כל כך מהר.

  14. אמא Says:

    מממ…ריח המאפה עולה באפי ויחד עם התמונה שלו בלוטות הטעם והריח מתעוררות .
    הלחם זה המאכל הטעים ביותר עלי אדמות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: