קינמון וגשם ראשון

כה' אלול

טוב תראו, אני לא באמת רוצה לחיות ממזון שמכינים אותו ככה, ושנראה ככה בהתחלה וככה בסוף, ועוד נאכל במזלג פלסטיק שחור. נו לא.

אבל הייתי חייבת את זה פעם אחת, בבחינת 'דעי את האויב' ובבחינת 'שובי נפשי למנוחתך'. ושני אלה הושגו, וממש בדיוק רגע הנכון, רגע לפני שבא היורה וערך את המטווח הראשון. מה אומר, היה טעים והיה נעים וחמים ואחר כך נהיה קריר ורוחני ורטוב ואוי קצת מטריד כי מכונת הכביסה הופעלה על בסיס שמים כחולים בבוקר ושמועות על גשם בערב. אבל שני הדברים שקיבלתי בבוקר הזה היו נהדרים, שניהם היו בדיוק מה שהם צריכים להיות: בצק שמרים טרי בזיגוג סוכרי, חם מהתנור מתוק תועפות עם אספרסו קצרמרי, שהעלה בי חיוך חתול צ'שיירי. ואחריו טיול לגינה הגדולה שם התערבלו עלים באוויר, פרחי בוגנווילאה עפו כמטורפים, עננים נקבצו ובאו לניגון חליל הרוח של איזה רועה נעלם, הצמרות התחילו לרקוד, טיפות קטנות התחלפו בטיפות גדולות ומטר אמיתי ירד.

13 תגובות to “קינמון וגשם ראשון”

  1. דודו פלמה Says:

    הוי מיכל, כמה שזה סתיו,
    וכמה שזה מהביל וחמים,
    וכמה שזה רך וטעים.

    וכמה שזה אירופה
    לעזאזל!

    • mooncatom Says:

      או כן מון שר דוויד,
      לרגע קטן,
      להבהוב של שניה של מיצמוץ,
      נדמה היה לנו כי היינו באוירופה,
      אוי, היה נחמד.
      והפלא ופלא,
      בתל אביב הבוקר,
      ממש ספטמבר פריזאי!

  2. avivamishmari Says:

    לגמרי מעורר געגוע למחוזות אחרים וציוריים, ולטעמים שמתקבלים במתנה. אבל בעצם הכל פה, ממש על יד (איפה את גרה, תזכירי לי).

  3. שרון רז Says:

    אני עם דודו ואירופה. אבל חם לעזאזל…

    • mooncatom Says:

      כן, חם, איזה כיף…
      סתאאאם, אני צוחקת.
      סבלנות שרוני,
      הנה, זה כאן מעבר לפינה,
      החורף מגיע תיכף,
      רק עוד איזה חמישה עשר חמסינים,
      ודי.

  4. שוֹעִי Says:

    מיכל יקרה,
    קינמון משמש המטבח התורכי מאכל מעורר אהבה
    ולכן מקובל שכאשר הארוס בא עם אישתו לעתיד אל בית הוריה
    מכינים לו תבשיל קינמוני.

    כך שבהתייחס לתאריך העברי, ולצבעים המסחררים שבתחתית הדף, דומני כי את מנסה ליצור פה עולם מעורר אהבה. +

  5. שוֹעִי Says:

    ה+ נוסף לי סתם כך
    ללא כוונה מיוחדת

    • mooncatom Says:

      כן, כן, כן,
      עכשיו הכל ברור,
      אלא מה… (הפלוס הוא אמצעי הדגשה,
      לכן אני משאירה אותו על מכונו)
      עכשיו אני מבינה למה בימים האחרונים
      אני כל הזמן שרה (בחיי!) את זה:

      לֹא בַיּוֹם וְלֹא בַלַּיְלָה
      חֶרֶשׁ אֵצֵא לִי אֲטַיְּלָה;

      לֹא בָהָר וְלֹא בַבִּקְעָה –
      שִׁטָּה עוֹמְדָה שָׁם עַתִּיקָה.

      וְהַשִּׁטָּה פּוֹתְרָה חִידוֹת
      וּמַגִּידָה הִיא עֲתִידוֹת.

      אֶת-הַשִּׁטָּה אֶשְׁאַל אָנִי:
      מִי וָמִי יְהִי חֲתָנִי?

      זה הכל בגלל הקינמון!
      ת ו ד ה שועי,
      ושבוע טוב.

  6. עדו Says:

    חיוך של חתול צ'יישסרי .. את גם יודעת להיעלם באוויר אחרי שאת מחייכת.?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: