ואני לא אישן

ג' תשרי

               הס, באפיקו הנחל שט,

               רוח בו נושבה קלילה.

               בלב הכפר בקתת עצים, בדד

               ניצבת לה,

               עוטפה שלגים ואפלה.

               ואני לא אישן

               כי עצוב בלילה.

[הס באפיקה זורמת השינה, ושיר מטריד אותה. אני שומעת אותו ולא מצליחה להפסיק אותו, הוא צועק לי באוזן. אולי מישהו העלה אותו לפייסבוק, אני חושבת, אבל בשום פנים אני לא מצליחה למצוא ולכבות]

               נערי הקט עצים יכרות,

               יום וליל ירבה עמל,

[העיניים שלי נפקחות אל חושך והבנה תופסת את מקומו של החלום: השיר כאן. בסאונד של טלוויזיה ישנה, מתכתי וחזק, אלוהים כמה חזק]

               עוד נער קט הוא וידיו ריקות,

               אך לי נשבע,

               להיות לי בעל כשיגדל.

               נערי, גדל מהר,

               נערי שלי גדל!

[מוזר, איך שיר כל כך אהוב, יכול להיות כזה עינוי. הווליום הרצחני וכל הפטפטת שמשתפכת אחריו. זה מעורר בי בחילה מיידית. אני מזהה: ערב לזכר רחל מרכוס*, אוי זה כל כך ישן. בטח מישהו רואה את לולאות הלילה בערוץ אחד. אני מתקשרת למשטרה אין ברירה]

               אט, חולף הזמן עוטף סודות,

               עלומיי חולפים איתו,

[זה התחיל בשתיים בלילה והמשיך בהמון טלפונים שבהם התבקשתי שוב ושוב לתת את הכתובת המדוייקת, כי השוטרים של היום לא מכירים את העיר שהם משטרים בה. הם צריכים כתובת מדוייקת, בשביל מערכת הניווט כמובן. מה אני אגיד להם, בלב הכפר בקתת עצים לי יש? התכנית ממשיכה. לופ, זו כבר הפעם השניה. הבחילה שלי גואה]

               ונערי גדל וייף מאוד

               וביום אחד,

               נשא אישה יפה כמותו.

               אך אני, עד עולם,

               לא אשכח אותו.

[עינוי משונה מאוד. עינוי בעזרת שירים יפים, שירים שאני אוהבת, של משוררים אהובים. והשיר הזה אוף השיר הזה. כולם ישנים עם מזגנים, אז אני היחידה שלא יכולה]

               רוח על הנחל רץ גועש,

               בכנפיו נישאו ימיי,

[היחידה שנחל השינה שלה הופרע בלילה ההוא. טלפונים משוטרות עם כוונות טובות, משוטרים שרוצים למלא את תפקידם, אבל האזרחית הקטנה לא מצליחה לעזור להם לעשות את זה כמו שצריך]

               בלב הכפר בקתת עצים לי יש

               ושתי עיניי,

               דולקות בליל כלהט אש.

               בל יקרב איש אלי

               פן תאכלנו האש.

[בסוף כבר באמת הרגשתי ככה. שישרף העולם. כולם. השיר הזה התחיל את הסיוט וחזר שוב לקראת סופו. ואז בחמש בבוקר בערך נהיה שקט. רק המיית המזגנים נשמעה בשכונה. ואז, הציפורים]

————————————————-

* כתבה את השיר תרצה אתר והקדישה לבנה, נתן. הלחין אותו סשה ארגוב. הידד ליוטיוב, מצאתי את הביצוע ההוא, את זה שחירב את לילי. שלוש נשים יפות עם כריות כתפים גדולות. לי זה עוד יקח קצת זמן עד שאוכל לשמוע אותו שוב. אבל תקשיבו אתם, תקשיבו. הוא יפה, כל כך יפה. קוראים לו 'בלדה על נערי שגדל'.

15 תגובות to “ואני לא אישן”

  1. איריס קובליו Says:

    מטלטל

  2. mooncatom Says:

    כן,
    אבל…
    גם נורא מצחיק, תודי.
    בדיעבד כמובן. אחרי לילה של שינה טובה.
    תודה איריס.

  3. דודו פלמה Says:

    מיכל, צחקתי.
    ושתדעי לך שהומור הוא נשקם
    של אלה שאינם פטריוטים.

  4. mooncatom Says:

    דודו,
    איך שאני שמחה שצחקת.
    ואני בכלל פטריות!

  5. תמי ברקאי Says:

    איזה יופי, עשית לימונדה מהלימון.

  6. mooncatom Says:

    תמי אני מתה על לימונדה,
    ובעצם גם על לימון,
    וגם עליך!

  7. meiravcohen Says:

    אוי
    איזה סיוט תל אביבי,
    כי הרי בגבעתיים או עפולה, לא היו לזה כל כך הרבה משמעויות.
    כמו למשל העובדה שהשיר אולי נכתב במרחק לא רב, ממש כמה רחובות צפונה.
    איפה הימים של ההוא ששמע את אלביס בלופ מטורף, אה?
    אבל את יודעת כל כך נפלא לשזור סיוטים עירוניים לכתיבה שלך..

  8. עדו Says:

    יש איזה אפקט בתמונה שצירפת או שסתם היא גורמת להרגשה מוזרה כשמסתכלים עליה?

  9. mooncatom Says:

    מ י ר ב,
    וואלה, הם גרו לא ממש רחוק?
    בביקתה שם, בין הנחל והיער…
    שתדעי שעוד יש לופ, רק שזה סינטרה,
    מדי פעם.

    ע ד ו,
    איזה יופי ששמת לב.
    גם אני בחנתי את התמונה הזו המון,
    זה אפקט מטריף, נכון?
    כאילו יש חור במרקם,
    והוא כאילו גדל כל הזמן,
    וזה רק כאילו.

    ת ו ד ה.

  10. רויטל כרם Says:

    עוד לא חזרה לי הנשימה מלקרוא את הפוסט הזה שקרע אותי תרתי משמע.

  11. mooncatom Says:

    לנשום רויטלי, לנשום.
    אני ממש מקווה שזה מצחוק, כן?
    כלומר זה איום ונורא,
    אבל גם מצחיק מאוד,
    אותי בכל אופן.

  12. שלומית עוזיאל Says:

    The horror, the horror.

  13. mooncatom Says:

    את גדולה!
    ת ו ד ה
    שלומית.

  14. שועי Says:

    מיכל יקרה,
    כנראה שעד השעה חמש לפנות בוקר הנער הספיק לגדול, לשאת אישה יפה כמותו, ולהזמין מונית לנמל לחופשת הכל-כלול על אניה עם קזינו, שופינג, והופעות
    מפנקות של דודו אהרון ואייל גולן (שלמה ארצי בינתיים רק בקיסריה)

    ועל כך פיזם המפזם:

    שוטי שוטי ספינתי
    הים כל כך כחול
    אני רוצה הכל-כלול
    כשאהיה גדול.

  15. mooncatom Says:

    נ כ ו ן !
    עם דגש על ה'מפנקות',
    לגמרי.

    (ועכשיו השיר הזה, שוטי שוטי אני מתכוונת, יידבק אלי,
    ולא אפסיק לפזם אותו עד עולם)

    תודה תודה!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: