השמחים להיאכל

ו' תשרי

שני דברים קרו סביב אותן כמה שנים בחיי: לקחתי גורת חתולים שחורג'ינג'ית לחיות איתי והתחלתי להתנדב במרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית. החתלתולה גדלה, וגדלה גם המודעות הפמיניסטית שלי. שתיהן בגרו ולהפתעתי צמחה בי מודעות חדשה, משותפת לשתיהן. החיים בחברת חתולה והעשייה הפמיניסטית הולידו בתוכי את המודעות לסבלם של בעלי החיים ואת הרצון להיות צמחונית. הדברים הלכו והתבהרו, הלכו והצטללו, זה קרה לאט מאוד התהליך הזה.

מכיוון שהעיסוק שלי במרכז התמקד בסופו של דבר בהעלאת המודעות לתקיפה מינית והתודעה הפמיניסטית בכלל, ומכיוון שאני יודעת שבכל אחת מאיתנו שוכנת האישה הקטנה שתוכנתנו להיות, זו ששונאת נשים כי ככה העולם מתנהל, ושונאת את עצמה ואת גופה, כי זהו החינוך שלנו, מכיוון שאני יודעת את כל זה ויש בי רוב הזמן את היכולת לסלוח לעצמי ולנשים אחרות על השוביניזם שמגיח מאיתנו שוב ושוב, אז אני גם מסוגלת לקבל את התהליך האיטי של הפיכתי לצמחונית. שני המאבקים האלה שנמצאים כל כך מבחוץ וכל כך מבפנים לי, שמצריכים אותי להתבונן בכל רגע ורגע, לשאול שאלות, להוריד עוד ועוד כיסויים מהמבט שלי, להציק לעצמי, להציק לעולם, להיות לא מובנת לעצמי ולעולם, לספוג ביקורת, להתגונן, להרגיש אשמה ותסכול, ולרצות לפעמים לשמוט את הכל ולנוח.

נשים, עדיין, כאן ועכשיו, מחונכות ונדרשות להיות אובייקט, מוצר צריכה, בשר, וגם לרצות את זה, לשאוף לזה, לקבל את זה כצו גורל, כאילו זה הכי הגיוני וטבעי לנו. השבוע חל יום ההזדהות עם בעלי החיים שמיועדים, מגודלים, מסומנים כמזון: בעלי החיים שהם הבשר. שהעולם חושב עליהם במושגים האלה ואנחנו רגילים לזה, מקבלים את זה כאקסיומה. ושני הדברים האלה הם אותו דבר, אכילת בשר ודיכוי נשים. אני יודעת כמה מקוממת האמירה הזו, אני יודעת כמה צדקנית ומתחסדת היא עלולה להשמע, אבל אני באמת חושבת שהם אותו דבר. בשביל לא לראות, לא להרגיש, את האופן היומיומי שבו נשים מדוכאות, שבו אני עצמי לכודה בדיכוי, אני נדרשת למנגנוני הכחשה חזקים מאוד, אני גודלתי איתם והם גדלו בתוכי, הם חזקים כמוני, זה קשה להיות כל הזמן בעימות איתם. והם דומים מאוד למנגנוני ההכחשה בהם אנחנו משתמשים כדי לאכול בשר. אנחנו מרחיקים מעל מחשבתנו את בתי השחיטה, את הדם ואת הסבל האינסופי שבחייהן ובמותן של החיות שמשמשות לנו כמזון, אנחנו מכבסים את המילים שבהן אנחנו משתמשים ביחס לבשר. אנחנו משבשים ומייפים את המציאות עד כדי כך, שבסוף אנחנו מציגים את בעלי החיים כמי ששמחים להיאכל, כן פשוט ככה. והאם זה לא בדיוק מה שנשים עושות פשוט כדי להתקיים?

.

השנה אני פרה, בשנה שעברה הייתי תרנגולת.

13 תגובות to “השמחים להיאכל”

  1. איריס קובליו Says:

    מעניין הטיימינג בו בחר הפוסט שלך להתגלם בחיי. שעון מעורר במובן מסויים. תודה

  2. דודו פלמה Says:

    היי מיכל, ראשית אני מקווה שתצליחי להגשים את שני הצירים שאת צועדת עליהם. שנית, של מי האיור המקסים הזה (שלך? של מישהו אחר? המביא דברים בשם אומרם מביא גאולה לעולם). ושלישית, ישנה כאן סימטריה, בסופו של יום כל אחד מאיתנו אוכל את מי שהוא אוהב.

  3. מהורהרת בנפשה Says:

    על אף שקשה לי מעט עם הנימה המתנצלת. אני יכולה להבין אותה. טוב לראות עוד ועוד טקסטים ששופכים קצת אור על הנעשה לליבם של בעלי החיים רחוק מליבם של בני האדם..

    אגב אני מניחה שאת מכירה את הטקסט צמחונות כפמיניזם?
    http://anonymous.org.il/feminism.htm

  4. mooncatom Says:

    א י ר י ס,
    שימחתיני,
    לכל אחת מאיתנו, הקצב שלה,
    הגילויים והצעדים,
    ונעים להיות על אותה דרך.

    ד ו ד ו,
    שתי העבודות אינן שלי,
    האחת מזוהה, השניה של מישהו לגמרי לא מזוהה,
    נראה כמו צילום של משאית או שלט או משהו כזה.

    מ ה ו ר ה ר ת,
    השנה אני פרה, אבל
    לפני שנה הייתי תרנגולת…
    ושם הבאתי את הקישור הזה לראשונה.

    ת ו ד ה
    לכולכם.

    • מהורהרת בנפשה Says:

      כן, אפילו הגבתי בפוסט ההוא כשרק גיליתי את הבלוג החביב שלך:~) לא זכרתי שאכן לינקקת אז למאמר של נעמה..
      מחשבה שעלתה לי בהקשר לקישור הזה בין מאבק לזכויות בעלי חיים ונשים, בסצנת הפעילות לזכויות בעלי חיים אותה אני חיה ונושמת, אנחנו משתמשים הרבה במילה דכאני שמגיעה מהשיח הפמיניסטי במקורה. אפילו טיפה כתבתי על זה פעם בבלוג העבש שלי.
      http://ashuv.blogspot.com/2009/10/blog-post.html
      כנראה שזה לא מקרי שהמילה הזו הגיעה מהסוג הזה של המאבקים.
      כמו שזה לא מקרי שסטטיסטית יש הרבה יותר צמחוניות מצמחונים, ושהן מגיעות למעמד הנכסף בגיל מוקדם יותר בד"כ.

      • mooncatom Says:

        כן, מהורהרת יקירתי,
        יש לי שתי אחיות כאלה, צמחוניות מקדמת דנא,
        אני קצת מפגרת… ואפילו הרביעית בדרך.
        המשפחה שלנו מדגמנת העלאת מודעות!
        תודה, ועוד אחת:
        אני רואה שאת עמוק שם במאבק,
        ואני מודה לכם יום יום שאתם ככה מסורים לעניין.

  5. עדו Says:

    יש לי הרבה נימוקים נגד צימחונות אבל בסופו של דבר גם אני יודע שהסיבה האמיתית היא שזה קשה מדי לוותר על הנאות אכילת הבשר. לפחות אני עושה כלים בבית ותולה כביסה אם זה נחשב…

  6. mooncatom Says:

    נחשב עדו, נחשב.
    הכנות שלך אהובה עלי עד מאוד.
    ת ו ד ה.

  7. שועי Says:

    מיכל יקרה,
    טוב, אני צמחוני מגיל 11 (עם הפסקה קצרצרה לפני 15 שנים עד שהאנמיה תפסיק– והיא חדלה עד מהירה), אף פעם לא חשבתי על הקשר האפשרי בין הצמחונות שלי ובין דיכויים אחרים (שהייתי ער להם גם כילד). אני מניח כי בילדות מאוד הפריע לי שממיתים חיות בכדי שתהיינה מונחות על הצלחת; היום, אני חושב, שזוהי אחת הדרכים הפעילות שדרכן אני מביע את אי-קבלתי את התפישה הרואה באדם נזר-הבריאה.הרשאי להחליט מי יככב אצלו בתפריט. אני חושב כי לכל סוג ומין של בעלי חיים ישנם כשרים אפייניים לו (חלקם, אני מניח, בלתי ידועים לאדם) ואני מכבד זאת.
    דווקא כסוג של הומניסט, האדם אצלי איננו קנה המידה לכל הדברים.
    ובאשר לפמיניזם, אני ממש לא היררכי גם ביחסים המגדריים. ואני חושב כי תהליך
    שחרורן של הנשים הוא הדבר החשוב ביותר שעובר על המין האנושי במאה וחמישים השנים האחרונות.

  8. mooncatom Says:

    שועיל'ה,
    הרי לדבר איתך זה לשכנע את המשוכנעים,
    להתפרץ לאלף דלתות פתוחות,
    כמעט לדבר עם עצמי… אז תודה,
    תודה שאתה שם.

    והמשפט האחרון? באותיות זהב.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: