בנשיפה לטוב

א' בכיסלו

אז אמרתי יוגה וגשם. אמרתי. גשם הורדתי ויוגה עשיתי אבל לא די לי, לא די. גשם לא הבאתי מספיק ועל יוגה לא דיברתי מספיק. וגם הקשר ביניהם, החמקמק, לא הצלחתי לבאר אותו ולהבהיר אותו מספיק, גם לעצמי. אמרתי חשוון, אבל מה איכפת לי בכלל, הרי גם כיסלו טוב בדיוק כמו חשוון, ומה בוער לי ולאן אני ממהרת? נכון. לשום מקום עכשיו. אז אני ממשיכה ללכת בשביל הזה המפותל. והיום בא לי לחשוב קצת בקול רם על שאיפות.

אני לא יודעת אם שמתם לב לעובדה המפתיעה שברוב המקרים השאיפות שלנו לא ממש מתמלאות. ולעובדה מפתיעה נוספת, שדווקא דברים שלא תיכננו בכלל, טובים וגדולים, קורים לנו. אז ביוגה זה נורא ברור העניין הזה: בשאיפה מתמתחים, נפתחים מתחזקים ומתייצבים. בנשיפה… מתקדמים. כן כן זה כך. דווקא בשאיפה לא מנסים לייצר שום התקדמות אמיתית אלא רק ממלאים את המקום והרגע כדי להתייצב בו, ואילו בנשיפה מגלים את ההתקדמות שקרתה, מביאים אותה לידי ביטוי והנה היא שם. בכלל לא ידעתי שאני יכולה להתכופף כל כך קדימה, לנגוע עם האצבעות בכפות הרגליים, לפתל את עצמי ככה.

ישיבה אל השולחן כדי לכתוב למשל, פעילות שאיפתית במובהק, נדיר שהיא מניבה משהו שאני שמחה בו, לרוב זה בעיקר הזזת ניירות מכאן לכאן, ובריחה אל זוטות, יוצא שבסוף אני נושפת לעצמי בבוז. אבל פעולות שהייתי מגדירה דווקא כנשיפתיות, כמו רחיצת כלים, סידור הבית, ואפילו שינה. הדברים האלה מביאים איתם התקדמויות מחשבתיות ויצירתיות שמפתיעות אותי שוב ושוב: חלומות, שירים, פיצוח דילמות כתיבה ושאר מתנות.

כשאני מפסיקה לחכות למשהו הוא קורה ואם לא אז משהו טוב אחר ומפתיע קורה. ואני יודעת את זה טוב, רק איך מפסיקים לחכות? טוב, נו זו בעיה. אז נשיפה, אני מזכירה לעצמי, להיות בה פשוט, בנשיפה.

תגים:

14 תגובות to “בנשיפה לטוב”

  1. שרון רז Says:

    כתוב יפה ובהיר. אני רחוק מעולם היוגה אבל מבין לגמרי את מה שכתבת עליו. מעורר מחשבה.

    • mooncatom Says:

      זה נהדר שרון,
      ולא תוכל לשאוף ולנשוף יותר בלי לדעת את זה,
      אכלת אותה… ועוד תעשה יוגה בסוף, ומי יודע.
      ת ו ד ה,
      יוםטוב.

  2. איריסיה קובליו Says:

    מיכל יקרה, אם בשנות היותי "מורה ליוגה" הייתי מתפקסת כמוך, אולי עדיין הייתי נשארת שם, שלמה יותר, מפוייסת יותר
    כתבת יפה מאד:)

    • mooncatom Says:

      איריסיה!
      את היית מורה ליוגה!
      וואו. איזה יופי.
      אבל עכשיו את ציירת
      שזה יופי ולא פחות…
      בלשון המעטה כמובן.
      ת ו ד ה.

  3. עדו Says:

    העניין הוא שאי אפשר להישאר יותר מדי זמן באף אחד מהמצבים האלו. בנשיפה אתה מהר מאד צריך אויר ובשאיפה אתה מתישהו פשוט חייב להוציא הכל החוצה.

    • mooncatom Says:

      אתה מאוד צודק עדו,
      אין קיום לאחד בלי השני.
      רק מה, תמיד שמים דגש על השאיפה,
      וביוגה מגלים שדווקא ככל שאתה נושף יותר טוב
      ככה אתה נושם יותר טוב, ובכלל קיים יותר טוב.
      אז יללה,
      לנשוף!
      ת ו ד ה.

  4. meiravcohen Says:

    פשוט נפלא!

  5. דודו פלמה Says:

    אין מה לעשות פוסט שכזה
    גורם לי להיזרק על הגבעות
    כמו יוגה בר שהמנטרה שלו
    היא סנדוויצ'ים ואז אני נרגע
    ובין נשיפה לנשיפה אני הופך
    לאט לכלי נשיפה וכי
    איך אפשר אחרת

    • mooncatom Says:

      ועל זה אמרה כבר יונה:
      "וכל נשיפה הייתה אוי
      וכל נשיפה הייתה אוי יותר
      ובכל נשיפה הפכתי להיות אוי
      ואוי כשהפכתי כולי לאוי…"
      תיזרק
      בגבעות
      בכיף
      דודו!
      ת ו ד ה.

  6. שוֹעִי Says:

    מיכל יקרה,
    לדבר אפשר רק תוך כדי נשיפה (נסי ותִוָּכחי); גם לשיר.
    יכול להיות שאם נחשוב על כך השאיפות הן גם הפסיקים והנקודות של המחשבה.
    אבל לזה צריך הרהור מדיטטיבי.

  7. דודו פלמה Says:

    ובכלל לכל המאחרים בנשף
    מומלץ ללמוד מן הזאב
    לנשוף ולנשוף עד שינפש הכל

    • mooncatom Says:

      דודו,
      איזה קטעים!
      בבוקר בדרכי לעבודה נזכרתי במשהו
      שקשור בנשיפות ונישופים,
      ואז הגיעה תגובתך. הפלא ופלא!
      הבט ברשומה של היום.
      בברכת נשוף נשוף וננושף,
      ת ו ד ה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: