רקפות כחולות פצועות

ז' בכיסלו

               .

                האם אתה רואה את זה.

                את הסדק שחוצה אותי בדיוק באמצע.

               עברתי מקור לחום בבת אחת וזה מה שקרה.

               האם אתה רואה את העייפות היְשָנָה בעיניים שלי.

               זו הנמתחת מקצה העולם ועד קצהו,

               המרדימה אותי לעצב.

               האם אתה רואה את האור

               שנדלק בעיניים שלי כשאתה מחבק אותי.

               האם אתה מבין אותו.

               האם אתה מבין את עומק האור שלי.

               האם אתה רואה שאני משקרת כשאני אומרת שהכל בסדר.

               .

               .

               .

* זה שיר ממזמן, והוא פורסם כבר פעם, אבל עכשיו החלטתי להפוך את כל הסימני שאלה לנקודות. נזכרתי בו משום מה, בגלל הרקפות הכחולות. עשתה אותן גילת זולר ואני צילמתי.

תגים:

15 תגובות to “רקפות כחולות פצועות”

  1. עמית מאוטנר Says:

    בתוך ההווה המחובק מתגולל העבר הפצוע. הסדק הוא עומק השנים, אבל הסדק הוא גם עומק האור. מיכל, את כל הזמן לוחצת לי על כפתורים עם הכתיבה שלך.

  2. דודו פלמה Says:

    הדף המחשבה שלאור יש עומק עושה בי שינוי. תודה

  3. דודו פלמה Says:

    אגב, בלי קשר, אבל עם הרבה קשר, ממש הרגע חזרתי מטיול בארבל.
    כל הרכס הצפוני שטוף ברקפות וכרכומים.
    לשלוש שעות קסומות שכחתי בלי כל בושה את דני דין דנון ומעלליו בכנסת.
    הכנרת מהארבל… טוב, זה פשוט קל מדי לגלוש עכשיו על נוזל דביק של קיטש ולהתייפח, היאוש כאן בארבל נעשה כל כך נוח… אז אני אפסיק עכשיו.

  4. איריסיה קובליו Says:

    מיכלי, יופי לראות את פנייך בפייס.
    ורקפותייך הצטלבו היום עם שלי:)
    והאימרה הידועה הזו: רק דרך הסדקים חודר האור
    והשיר שלך שעומד על
    "האם אתה מבין את עומק האור שלי"

  5. גילת Says:

    אני עומדת קרוב אלייך. שיגע בי האור .
    לו הייתי כותבת כה בהיר כמוך .

  6. ניר הופמן Says:

    גם אני נוטה בשנה האחרונה להפוך סימני שאלה לנקודות. אני חושב שזה מעין ויתור על התקווה לקבל תשובה.

    • mooncatom Says:

      נייייייירררררר.
      חזרת פתאום, הנה אתה בדלת,
      תן לי רק דקה לנשום.

      אוי ניר,
      איזה כיף שאתה כאן.
      (זה לא אותו דבר שמה בספרצוף)

      ועכשיו שהראיתי את שמחתי אני יכולה לדבר לעניין
      (יחסית)
      הוויתור על התשובה,
      איך לא חשבתי על זה,
      לפחות בשיר הזה זו היתה הסיבה,
      איך לא הבנתי, סתם עשיתי, מהבטן.
      תודה על הפתרון.
      ת ו ד ה,
      גם על כל הכוכבים שפיזרת כאן ביד נדיבה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: