אור הפרי

כט' בכיסלו

סבתא צביה תמיד הגישה את קציפת התפוזים שלה בקערת זכוכית ירקרקה, בגלל זה לקחתי את הקערה לעצמי. אבל בפעם הראשונה שהשתמשתי בה היא נשברה, הבכי נמסך בהגיון: לא עוד קציפה, לא עוד קערה, לא עוד סבתא.

אני גדלתי בפרדס ענק, כפשוטו. החצר של ההורים שלי היא עד היום פרדס קטן, ואני זוכרת שכל העיר היתה פרדס. ואהבתי את זה, זו היתה אהבה פשוטה כזו, טבעית: מיץ תפוזים, בכל רגע שמתחשק, פשוט ככה. עבודה בפרדס, בקטיף ובבית האריזה. הפעולות שלנו בנוער העובד בפרדסים בלילות, השבעות, חטיפות דגלים, קומזיצים, זחילה בחמרה, לחשושים וציחקוקים, תמיד בסוף זה נגמר בתפוז, בידיים דביקות, בריח של הקליפה שהוא הריח של הילדות.

מערת עץ התפוז: אפלולית עם ריצודי אור ושמיים ועם כוכבי תפוזים מנצנצים. ואז לקלף, להשתדל מאוד לעשות את זה בתנועה חלקה אחת, ולראות. לראות את השמש ביד, לאכול אותה חמוצה מתוקה.

27 תגובות to “אור הפרי”

  1. איריסיה קובליו Says:

    מקסים
    מייד הולכת לקלף תפוז ולמצוץ את הקליפה העבה הבשרנית :)

  2. נורית Says:

    אוהבת גם אני את האור המרצד מתוך העץ

  3. תמי ברקאי Says:

    איזה יופי, מעוררים קנאה ימי ילדות התפוזים שלך.
    ואוי, הבכי על הקערית של סבתא, כלומר על סבתא, כמה מדויק, .לא עוד קציפה, לא עוד קערה, לא עוד סבתא. כן. זה קרה לי בדיוק כך.

    • mooncatom Says:

      אוי תמילי,
      אנחנו וסבתותנו.
      הזיכרון שלך קצת יותר טרי,
      ואולי הוא עשוי מטעמים אחרים,
      אבל זו אותה האהבה שבונה את הבפנים.
      נכון?
      וחוץ מזה, ילדת ירושלים,
      זה באמת שמור לילדי השפלה העניין הזה
      של התפוזים.
      ת ו ד ה.

      • תמי ברקאי Says:

        כן, לגמרי. טעמים אחרים.
        לחמניה חצויה קלויה עם חמאה ועוף שסבתא הקפידה להוציא ממנו את העצמות בשבילי גם כשהייתי בת 20.

        אבל לנו היו רימונים בחצר מסביב לבית של סבתא. :)

    • תמי ברקאי Says:

      כלומר העוף הוא מארוחה אחרת. לא עם הלחמניה והחמאה. שיהיה ברור :)

      • mooncatom Says:

        דווקא אהבתי את הצירוף המוזר מעט,
        כאילו סבתא שלך עשתה איזה פיוז'ן, דליקטס חדש. לא משנה, העיקר שהיא הוציאה בשבילך את העצמות,
        ואת הבשר נתנה לחתול!

  4. דודו פלמה Says:

    פוסט עסיסי סחוט
    עטור מצחך תפוז כתום
    אינני זוכר אם כתבו זאת בשיר

  5. חיה Says:

    מקסים ביותר…
    חיה

  6. דורית Says:

    ולא לשכוח, אם לא שותים את המיץ מיד, לכסות הכוס בצלחת, שלא יברחו הויטמינים…

  7. aya Says:

    בבשומת יש את הטריגר לזיכרון… וככה אני קוראת אותך וטסה לפרדס ליד סבא וסבתא שלי, שברחנו אילו מהריח של החובה והזיקנה והאוכל הכבד שמבושל בשמן, ושם במערות האלו היה ריח טרי.. וזה ניצרב, תפוז וטרי… ועוד לא יצא לי לחמם תפוז

  8. Sharon Gur Says:

    פשוט מקסים!

  9. שרה קנול Says:

    ולי זכור ריח פריחת ההדרים, וכן אפשר להתוכח על טעם וריח.

    • mooncatom Says:

      שרהההההה!!!!!
      איזה כיף שאת כאן.
      ותגידי,
      יש משהו אחר להתווכח עליו
      חוץ מטעם וריח? בדיוק, אין.
      וגם אין אין אין אין אין
      כמו ריח הפריחה של ההדרים.
      ת ו ד ה,
      תבואי תמיד.

  10. שלומית Says:

    המערות שלנו היו בעצי שיטה. הענפים צפופים ויורדים ממש עד הקרקע והפרחים הם כדורי צמר קטנים, צהובים-בהירים. אין פירות אמנם, אבל היה מאוד כיף :)

    • mooncatom Says:

      "לֹא בַיּוֹם וְלֹא בַלַּיְלָה
      חֶרֶשׁ אֵצֵא לִי אֲטַיְּלָה;
      לֹא בָהָר וְלֹא בַבִּקְעָה –
      שִׁטָּה עוֹמְדָה שָׁם עַתִּיקָה.
      וְהַשִּׁטָּה פּוֹתְרָה חִידוֹת
      וּמַגִּידָה הִיא עֲתִידוֹת.
      אֶת-הַשִּׁטָּה אֶשְׁאַל אָנִי:
      מִי וָמִי יְהִי חֲתָנִי?"
      (לא התאפקתי)

      שלומית זה קסום ברמות,
      כמו לעמוד מתחת לשמלה של איזה מלכה ענקית.
      אז אני מתנחמת שלתפוז יש פרי,
      הגיוני, לא?
      ת ו ד ה.

  11. אמא Says:

    החזרת אותי לטעם וריח של נוף ילדותי כמה מרגש.למרות שחלק מהעצים עדיין קימים בחצר שלנו , זה לא כמו שהיה אז.

  12. אלעזר אלעד הראל Says:

    אי"ה
    :-) בתור רחובותי שלמד בתחכמוני, מול הפרדסים והחולות, שמחתי מאוד להזדמן לאתר הזה. חסר לי החיבור לטבע ולירוק.
    כ"ט בכסלו הוא יום הולדתי, כפרה עליי {ה'תשמ"ג}.
    הלוואי שאיכשהו שוב האוויר יהיה מלא דבש וסביונים… 'מיץ טבעי ישר מן הפרי' (ציטוט של אמי שתחיה, בשם תשדיר שירות של
    מועצת הפירות).
    *גם הכותבת מוצאת חן בעיניי. אשמח להכיר…

    • mooncatom Says:

      תודה לך אלעזר אלעד הראל,
      שיהיה לך דבש וסביונים כאשר חשקה נפשך!
      תודה על המילים הטובות,
      ברוך הבא לבלוגי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: