זהרור

ל' בכיסלו

               .

               קרע תכול של אופק

               לעטוף את עצמי,

               או גרגר קטן של אור

               להיכרך סביבו,

               כדי שאוכל להירדם.

               ואם לא זה ולא זה,

               אז רסיס של כאב.

               והזנב של החתולה,

               להחזיק, כחבל עגינה

               אל חוף עצמי.

               .

10 תגובות to “זהרור”

  1. נורית Says:

    גם הזנב של כלבתי הקטנה, הוא עוגן המחבר אותי לעצמי. תודה לך מיכל. את כאין מראה עבורי.

  2. דודו פלמה Says:

    אייי זה יפה

  3. תמי ברקאי Says:

    מה שדודו אמר.

  4. avivamishmari Says:

    למה רסיס של כאב? אני נגד. מתארגנות הסעות להפגנה הגדולה נגד רסיסי כאב. חוץ מזה, הצילומים האלה מסנוורים את הנפש. לילה טוב.

    • mooncatom Says:

      אביבה,
      מה יש לך את נגד כאב, הא?
      (חוץ מאופטלגיני ואקמולי אני מתכוונת)
      או שמא את אומרת שלהיפך,
      למה רסיסים אם אפשרת דליים?
      ת ו ד ה,
      את יודעת.

  5. עדו Says:

    אשתי לא מוכנה שנביא חתול הביתה אז שלשום הבאנו כלב. גם נחשב?

    • mooncatom Says:

      דילמה. כי למרות שכלב הוא חיבור מופלא לעצמך,
      הוא גם נותן קונטרה משלו, מכשכש בזנב
      והורס את הרגע.

      אבל
      איזה כיף לכם שיש לכם כלב!!!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: