להתעורר בהודו, עובדות יבשות וענייני תחבורה

הבוקר הראשון שלי בהודו, מצא אותי מנמנמת, צפודה, על כיסא מגולף במסעדת המלון בפאנאג'י, שם הניח אותי באדיבות קשוחה פקיד הקבלה של הלילה. התעוררתי מצילצול עדין מלווה בזימרור. הצצתי, ובאור החיוור ראיתי נער רזה מסדר את הכפיות במזנון ארוחת הבוקר ומזמרר לעצמו בחמידוּת. האור הלך ועלה ואורחי המלון הלכו וירדו במדרגות, רעננים משנת הלילה וממקלחת הבוקר. אני ישבתי שם עם קפה גרוע שנער הכפיות אישר לי לקחת, התרמיל שלי למרגלותי, טרוטה ומרוטה, מיוזעת בבגדי הטיסה החמים, אחוזת כלימה ומבוכה, עד שהגיע פקיד הקבלה של הבוקר להצילני ואל מי המנוחות לנהלני.

היה לי חודש בהודו. חודש מושלם, תחום בשני קצותיו בסדרות של טיסות ואוטובוס: מתל אביב דרך ירדן וקטאר לפאנאג'י, ומקוצ'י דרך דוחה וירדן לתל אביב בחזרה. הייתי בשתי מדינות החוף הדרומיות גואה וקרלה. את השלישית קרנטקה, זו שביניהן, עברתי בשינה. בגואה ביקרתי בפאנאג'י עיר הבירה, מאפסה עיר המחוז והשוק ומרגאו ובחופים היפים ארמבול הצפוני והשקט ואנג'ונה ההיסטרי. בקרלה עברתי בבירה טריוונדרום, שהיתי בעיר הנמל קוצ'י וגם נשארתי עשרה ימים במקום מיוחד שבינתיים שמור כהפתעה להמשך. ישנתי במגוון של מלונות ואכסניות, שישה חדרים בסך הכל ופגשתי המון אנשים מכל הסוגים והצבעים, הלאומים והשפות, הגילאים והדתות.

היתה לי נסיעת לילה ברכבת ונסעתי בה ביום והכי הכי אהבתי לנסוע באוטובוסים הקטנים ובריקשות: האוטובוסים, מקושטים מתוקים וחורקים שיש להם מנהל נסיעה גאון, בחור שיודע וזוכר לאן כל אחד מהאנשים העולים, היורדים ובמיוחד הצפופים מאוד, רוצה להגיע ואם הוא כבר שילם. והריקשות, מאות צרעות טסות ומזמזמות, זהות מבחוץ ובעלות אישיות קורנת ונבדלת מבפנים. פחד אלוהים לנסוע אבל גם כיף ונהגי הריקשות בדרום הם אנשים ידידותיים והם יודעים הכל.

13 תגובות to “להתעורר בהודו, עובדות יבשות וענייני תחבורה”

  1. דודו פלמה Says:

    חודש מושלם נשמע
    כמעט כמו כללית מושלם…
    והתמונות כל כך מריחות הודו
    עד שבתמונה השלישית התחלתי
    לחפש את מוגלי ילד הג'ונגל

    • mooncatom Says:

      ת ו ד ה,
      דודו, ושתדע לך,
      שאני ראיתי אותו כל הזמן בכל מקום.
      ואוי כמה פחדתי מהריחות של הודו.
      טוב, אז אני מגלה:
      תהיה רשומה בעניינם.

  2. noyA Alon – Photographic Art Says:

    איזה כיף לך:)

    • mooncatom Says:

      הי נויה,
      ברוכה הבאה לבלוגי,
      טוב שאת כאן.
      ואת יודעת כמה כיף לי?
      הייתי חודש בהודו,
      ועכשיו יש לי חודש לספר על זה
      ויש לי אנשים טובים שמקשיבים.
      ת ו ד ה.

      • noyA Alon – Photographic Art Says:

        אקשיב לך ואולי זה ירגיע את געגועי להודו…המקום שהוא הכי בית שהרגשתי בחיי.
        ספרי ספרי :)

  3. טמיר Says:

    את כותבת יפה יפה. אולי יפה כמו בהודו בעצם…
    אחד שהיה…

  4. עדו Says:

    ההשפעה של הודו ניכרת בך בהחלט. התחלת סיפור על המלון ואז קפצת למשהו אחר, הודי מאד אני חייב לציין.

    • mooncatom Says:

      עדו עדו,
      הפחד הגדול ביותר בשיבה הביתה
      הוא שהחוויה נעלמה ולא הותירה בי שום חותם.
      אז אני מה זה שמחה שאתה מאבחן בי השפעה הודית!!!
      עוד יהיו קפיצות לרוב,
      רק חכה וראה.
      ת ו ד ה.

  5. שטיינר גליה Says:

    אהבתי את האוקסימורון באדיבות קשוחה, יפה!

  6. איריסיה קובליו Says:

    מיכלי, עוררת את צרעות הריקשה לתחייה. פתאום אני שומעת אותן באוזניים. אחרי שחזרתי מהודו שמעתי אותן שישה חודשים. זה היה זוועה.
    אבל אני אתקדם לאט לאט עם הפוסטים שלך. איזה יופי את כותבת

    • mooncatom Says:

      טוב איריסיה,
      אני עשיתי "הודו למתחילים",
      לא הייתי במקומות הקשים כמו דלהי ומומבאי וכד',
      אז זה לא טראומטי בשבילי.
      אבל תודי,
      תודי שהן מתוקות,
      לפחות לעין אם לא לאוזן…
      ת ו ד ה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: