החוף שלה, המרפסת שלי

למה נסעתי להודו? קודם כל כי היא שם, זה דבר שתמיד רציתי לעשות, ומה זאת אומרת, הודו נו. אבל יש עוד משהו חשוב מאוד, סיבת הסיבות, סיבה מוצקה שאי אפשר שלא לדבר עליה.

נכון, זה המשפט הראשון של הספר הראשון שלי. הטבחית שלי, היא גרה שנה וחצי בגואה וניהלה שם מסעדה, ואני הייתי חייבת לנסוע לשם, ולראות איפה היא היתה. זה ששכנעתי את הקוראים שלי שאני יודעת על מה אני מדברת זה יפה מאוד, אבל גם אני הייתי צריכה להשתכנע.

אז אחרי ארבעה ימים בפאנאג'י העיר, במלון יפה להלל, עם מים חמים וארוחת בוקר, החלטתי שזהו, הגיע הזמן לנסוע אל החוף. כשירדתי מהאוטובוס לא יכולתי שלא לדמיין את הטבחית שלי יורדת מהאוטובוס וכשנגלה לי המפרץ הכחול לא יכולתי שלא לחשוב: כן כן, זה זה.

הלכתי לאורך הקו הלח שבין מים וחול, הסתכלתי על הגלים הקטנים וזה היה מוכר מאוד מהים של הבית, אבל בצד השני זה כבר משהו אחר לגמרי, שם יש דקלי קוקוס וצוקים שצונחים אל המים. כמו הרבה פעמים לאורך המסע, זה היה פשוט המזל שלי, להגריל את החדר הכי טוב בכל חוף ארמבול, החוף הצפוני השקט והנפלא, ודווקא בגלל שבחרתי את החדר הקטן והזול יותר: קיבלתי מרפסת.

.

המרפסת שבקומה הראשונה. בתמונה אפשר לחשוב שהיא חשופה, אבל האמת היא שכשנמצאים כבר מספיק קרוב כדי לראות משהו לא רואים כלום, הייתי רואה ואינה נראית. הדלת הימנית היתה של בחור ישראלי חמוד שהיה עסוק מאוד (בלימודי רוחניות ובענייני בנות, אלא מה?) ולכן המרפסת היתה כולה לי. ולא סתם אחת.

מרפסת מושלמת, שרואים ממנה את כל המפרץ ואיך הוא משתנה בכל רגע לאורך היום, ששיח גרדניות מבשם אותה, ששולחן עם כיסאות הופך אותה למקום מושלם לכתיבה ושרוח טובה עוברת בה, מלטפת בעדינות אותי ואת הכביסה שלי.

.

16 תגובות to “החוף שלה, המרפסת שלי”

  1. הדסה גורוחובסקי Says:

    מקסים!
    רגע לפני קמילה
    יש למגנוליה ריח עז במיוחד
    כמעט אפשר לחוש אותו בתמונה שצילמת

    • mooncatom Says:

      ופעם באה אישה אחת וקטפה פרחים לשיער,
      אמרתי בסדר, שתקטוף, סבבה, אבל היא לא הפסיקה,
      ממש חמסה לי את כל השיח… אז לא היתה לי ברירה
      ובאסרטיביות אמרתי: הי, תשאירי לי גם כמה פרחים.
      למותר לציין שהיא לא הבינה אף מילה
      אבל את שפת הגוף שלי היא הבינה.

      איזה ריח הדסה איזה ריח שמיימי!
      ת ו ד ה.

  2. David Palma Says:

    ריח של מרחקים, באמת מרחיב את הריאות (גם ריחות) הפוסטים שלך…

  3. David Palma Says:

    היי מיכל, הוורדפרס המאניאק הזה לא נתן לי להכנס.
    והייתי צריך להיכנס דרך חשבון הפייסבוק שלי. אני מרגיש דחוי…

    • mooncatom Says:

      דודו,
      יא דודו,
      דודינקה, דודי ורעי,
      אתה רצוי, מהכי רצויים שיש.
      אכן, מאנייק הוורדפרס הזה.
      ותודה על הכל,
      ובכלל.

  4. איריסיה קובליו Says:

    אז אני כבר ממש סקרנית לקרוא את הספר שלך.
    אהבתי את הפסק זמן עם המרפסת:)
    והודו שלך כך כך שונה משלי. שמים וארץ, או יותר נכון ים ובוץ… (למעט טיול חפוז למרומי ההמלאיה)

    • mooncatom Says:

      זה מה זה נחמד,
      איריסיה,
      אחרי שגמרתי לקרוא את תגובתך
      שאלתי את עצמי מהו ההבדל בין הודו שלי ושלך,
      ואז נפלה עיני שוב על המשפט השני והבנתי:
      בשבילך המרפסת היא פסק זמן,
      ובמובנים רבים בשבילי היא הודו עצמה.
      כן, יש נופים ואנשים, תרבות ומקדשים, ואמנות ואוכל,
      יש כל האוצרות המדהימים של הודו, והכל יפה ומרגש ומעשיר את העיניים והנפש.
      ובשבילי,
      האוצר הגדול מכולם הוא הישיבה במרפסת הזו
      ובמקומות דומים לה לאורך החודש.
      ישיבה בשקט שלא נמצא לי הרבה בעולם.

      אני מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי,
      זאת היתה תובנה חזקה ומשמחת.
      ת ו ד ה,
      גדולה!!

  5. noyA Alon – Photographic Art Says:

    איזה יופי.
    מעורר געגועים עזים.
    והמילים שלך צובעות לי את הגעגוע ברכות.
    נ פ ל א

  6. דורית Says:

    נפלא איך שזה מעורר גם בי געגועים. געגועים למשהו שבכלל לא היכרתי. אולי בכל זאת אסע להודו ביום מין הימים.

    • mooncatom Says:

      דורקה, יש לי דמעות בחיי,
      זה כל כך חזק עלי הדבר הזה,
      שחוץ מלחיות משהו במלואו,
      אני גם צריכה, להעביר הלאה את הרגש,
      וכשהוא עובר אני מאושרת,
      פשוט ככה.
      ת ו ד ה,
      ותתפלאי, בהחלט יכול להיות שתסעי.

  7. איריסיה קובליו Says:

    מיכלי
    התכוונתי לכתיבתך הספרותית, לזה שאת סופרת במהותך (וזה בא מייד אחרי שאמרתי שאני כבר רוצה לקרוא את ספרך, כי אני אוהבת את הכתיבה (הכתיבה!) שלך.
    אז עשית ככה: כתבת "ודווקא בגלל שבחרתי את החדר הקטן והזול יותר: קיבלתי מרפסת." והמשפט הזה בא אחרי שתי פסקות מלאות טקסט. יצרת ציפיה של מה שיבוא מהמרפסת, ואז שמת שתי תמונות. כלומר ההפסקה הזו, פסק הזמן.

    ולא התכוונתי למה שאת כתבת. כי מרפסת או חלון יכולים להיות ההפך מפסק זמן.

    הודו שאני הייתי בה- צפון הודו, היא בוץ. אין בה ים כמובן. יש בה המונים ועשן ומקדשים צפופים ופרות רזות שרוצות בהמוניהן בסמטאות המלאות בצואת אנשים, קופים בכל שתיפני, ריחות שחודרים דרך העור ורעש בלתי פוסק של קודש וג'יפה. הייתי בעיקר ברישיקש ודלהי. ומה שביניהם.
    אבל ברשיקש ישנו אשרם שאליו נסעתי כמטרה. וזה סיפור אחר. בפעם אחרת.

    • mooncatom Says:

      אהההה!!!!
      וואו, איזה יופי.
      קודם כל המחמאה הספרותית,
      אין כמו אלה לשמח אותי, וטוב שהסברת.
      (למרות שגם זה שטעיתי בהבנה נתן לי תובנה במתנה,
      עוד המשכתי אחרי זה ביני לעצמי…)
      ובעניין הודו, שתדעי, שחברתי גילת המומחית שלי לענייני הודו,
      אמרה לי במפורש שמזלי שאני נוסעת לדרום, שזה הרבה יותר "הודו למתחילים" וכרגיל, לגמרי צדקה. את היית בהארד-בוץ, אני בינתיים רק דישדשתי בחול בחדווה.
      אולי בפעם הבאה אצלול לבוץ?
      יתכן, בהחלט יתכן.
      ת ו ד ה,
      איריסיה,
      על ההסבר ועל השיחה,
      תודה תודה.

  8. עינת Says:

    מדהים שכתבת לפני שהיית שם.

  9. עינת Says:

    חיחי :)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: