כבר הרבה זמן שלא היתה אורחת במדור האורחות שלי. והפעם יש לי הפתעה בשבילכם: אורח. קוראים לו טמיר גורדון. נסענו וחזרנו באותם תאריכים, היה לנו אותו חודש בדרומה של הודו וכל אחד מאיתנו תר אחר האוצרות שלו והלך בשבילים שלו, היכרנו בדרך הביתה.
אי אפשר להיות בהודו בלי להתפעל מיופיים של בני האנוש, ובניגוד לי שמצלמת בעיקר חי צומח דומם, טמיר מצטיין בלכידת היופי האנושי ונתן לנו במתנה מקבץ צילומים של האנשים המקסימים ביותר: הילדים. יש לו זווית מבט משלו על ילדים, ומילים משלו שמשלימות את התמונות.
~
אדם שממעט לדבר, מעניין אותי הרבה יותר מאשר אדם בעל ידע, מלומד, או אפילו מרצה בכיר באוניברסיטה שלא חדל מלקשקש. מפליא? תנסה פעם להתבונן על תינוק בן מספר חודשים שישן שינה עמוקה למשך שעה ארוכה. אחר כך, תלך להרצאה של הפרופסור באוניברסיטה. תגיד אתה נו…
~
.
.
~
זוגתי לשעבר, אמרה לי פעם: "טמיר, אתה חייב לעבוד עם ילדים. הם יכולים ללמוד ממך כל כך הרבה". אני עובד עם ילדים היום, ואף אחד לא אמר לי שבעיקר אני אהיה זה שלומד מהם.
~
.
.
17 במרץ 2012 ב- 9:42 |
תמונות יפהפיות של ילדים הודיים
17 במרץ 2012 ב- 10:32 |
מקסים באמת!
קשה להפסיק להסתכל אל המבט המדהים של הילדה שמחזיקה במבה (?). מהפנטת.
17 במרץ 2012 ב- 12:45 |
מקסים ומרגש
17 במרץ 2012 ב- 13:49 |
כמה יפה,מקסים,ומרגששש!!!!!!!!!!!
17 במרץ 2012 ב- 19:30 |
איזה כיף שיש כאלה תגובות אוהבות,
אני בטוחה שגם טמיר שמח,
מגיע לו.
17 במרץ 2012 ב- 21:07 |
ומה לגבי ילד שלא חדל מלקשקש..
17 במרץ 2012 ב- 22:06 |
לעידו. אתה יכול לרטלן אותו
18 במרץ 2012 ב- 6:59 |
ועלי דווקא חביבים ילדים שמקשקשים!
18 במרץ 2012 ב- 8:08 |
רואה קישוטים על הילדים, עינים נוצצות
ניזכרת שיש מקומות רחוקים שבהם האדם הבין מזמן שיש מעבר לקיום של הגוף
הטקס, הקישוט, היופי, הברק בעינים האמונה… המקום שממנו באנו
עושים זיכרונות ילדות, בונים DNA של שמחה
תודה
18 במרץ 2012 ב- 8:29 |
תיארת את זה כל כך יפה איה,
תחושות שליוו אותי כל הזמן בהודו,
איך הכל יפה, ולא סתם יפה,
כי היופי יש לו תפקיד חשוב בחיים,
וגם החיים הכי עניים בחומר
עשירים ביופי.
ת ו ד ה,
ויום יפה.
18 במרץ 2012 ב- 17:10 |
הכי מדהים זה איך בתמונות הודו עוד יותר יפה עוד יותר צבעונית עוד יותר משכרת…והילדים הם האור של העולם. גם כאן. :)
מתגעגעת לשם. לחופים הלא נגמרים לריחות של מדורות, לצבעוניות לרעש לפשטות.
תודה על ההודו שלך.
נויה
18 במרץ 2012 ב- 17:25 |
קודם כל תודה לך נויה.
ואז תודה לטמיר על התמונות.
ואז תודה להודו,
הודיה להודו…
על שהיא כל כך כל כך.
וגם,
מוזר,
גם אני כבר קצת מתגעגעת.
ת ו ד ה.