הרבה ניסים קטנים ונס אחד גדול

אנג'ונה ביץ' לא היה ממש בשבילי. או לדייק: אנג'ונה ביץ' היה ממש לא בשבילי. טעיתי, חשבתי שזה לא בסדר להשתקע רק בחוף אחד, שצריך לראות עוד, פיתו אותי עם שוק פשפשים. התפתתי. פתטי. הגעתי לשם בצהרי יום, היה לי חם והבאסים שקידמו את פני לא בישרו טוב. הרוכלים שהתנפלו עלי לא הרוויחו כלום מזה. תאמינו לי חבר'ה, לי זה עולה יותר, מלמלתי לעברם בעודי נושאת את תרמילי באומץ ומנסה להשאר צלולה לרגע בחירת החדר ללילה. שוב, מזל בלבד הוליך אותי אל חדר חמוד עם נוף נפלא והכי חשוב, עם מסעדה צמודה שהיה בה פשוט הכל: התה המושלם, החבר'ה המגניבים אבל לא יותר מידי מגניבים, וההופעה החמודה של איזה תואם ניל יאנג אחד שבזכותה הלכתי לישון מפויסת. טוב, גם בזכות בירה 'שלדג' הנפלאה (עליה ברשומה נפרדת).

ביום הבא זכיתי בארוחת הבוקר האולטימטיבית (עוד רשומה, אני לא חוסכת עליכם), גיליתי את האינטרנט הסודי שכמעט רק אני השתמשתי בשירותיו שזה עניין שאי אפשר לזלזל בו, פגשתי את האיש שנתן לי את פיסת הפאזל החסרה בדיוק ברגע הנכון, והכי הכי הכי חשוב, אומצתי על ידי מֶנְקָה המתוקה שאירגנה לי את כרטיס הרכבת לקרלה.

בגלל הכרטיס הנ"ל נאלצתי לישון שם עוד לילה, ואז בבוקר קרה הדבר הבנאלי, הטיפשי, הניסי והמדהים מכל: הפסקת חשמל, ארוכה ארוכה. מפה צחורה של שקט נפרשה על פני חוף אנג'ונה. שקט שביטל את הבאסים האיומים והשאיר רק ריח טוב של עשן ורוח בענפי הקוקוס, קריאות עורבים ונהמת ים, קולות אנושיים נעימים וגעיית פרה מדי פעם, זה הכל. החוף בלי חשמל חזר להיות פשוט חוף ים יפה בגואה, כמו שאלוהים התכוון. איזה מזל שהגעתי לשם.

14 תגובות to “הרבה ניסים קטנים ונס אחד גדול”

  1. David Palma Says:

    זהו בעצם מין מצב דו קוטבי שכזה שקשה להתרה-
    לתייר הפסקת חשמל היא השבת השקט על כנו,
    לתושבי המקום היא אסון, אבל אין מה לעשות
    ככה תמיד זה בחיים…

  2. דורית Says:

    הפסקות חשמל הן כמעט תמיד דבר מבורך (למעט כשיש דדליין היסטרי בעבודה…) ובמקום כזה הן כנראה בגדר הכרח.
    אוי, מי יתנני ולו רק מספר שעות בחוף אנג'ונה בשעת הפסקת חשמל

  3. noyA Alon – Photographic Art Says:

    לא הייתי באנג'ונה..אבל בארמבול הייתי חודש וקצת בזולה מקש בלי חשמל רוב הזמן…היה נפלא.
    אני מחכה לפוסטים שלך ולתמונות כמו אוויר לנשימה :)

    • mooncatom Says:

      הו הו נויה,
      את הלכת עם זה עד הסוף.
      ואני גאה בעובדה שבכלל הגעתי להודו… חי חי.
      אבל אני מבטיחה לעצמי, כן, את הבקתות האלה שם בסוף חוף ארמבול,
      בפעם הבאה.
      ת ו ד ה,
      ואיזה כיף שיש עם מי לחלוק.

  4. הדסה Says:

    איזה כיף לנסוע להודו
    ולחוות ניסים
    ואני נאלצת להסתפק בנס של הנס קפה
    הרשימה מקסימה
    וגם הצילומים ובמיוחד של כסאות הנח

    • mooncatom Says:

      הדסה,
      נס קפה זה גם נס,
      ומה שנחמד בכיסאות נוח מהזן הזה,
      כלומר הישנים האלה, זה שהם ממש ממש ממש…
      לא נוחים. אבל,
      יש להם את התכונה הזו שאת צריכה להשען אחורה,
      פשוט אין לך ברירה אלה להשען – ולהרגע.

      ת ו ד ה.

  5. שוֹעִי Says:

    מיכל יקרה,
    הפוסט הזה שלך הזכיר לי איך פעם לפני כשנה וחצי-שנתיים, היית יוצאת בכל בוקר לים, ואח"כ כותבת רשימה המדווחת על איזו התרחשות בביקור האחרון אצל הים (-:

    • mooncatom Says:

      איזה חרוצה הייתי, הא?
      על הודו אני כבר קצת מחפפת.
      סתאאאם, אני מטרחנת
      בדיוק כמו בימים ימימה!
      ת ו ד ה, שועי,
      ויום טוב.

      • שוֹעִי Says:

        מיכל, כמו שיש בתקשורת את "כתב(ת)נוּ בפריס" היית באותה תקופה הכתבת שלנוּ על שפת הים בבוקר; עתה את "כתבתנוּ בחופי הודו", ולקבל דרישת שלום מהים בכל בוקר זה אינו דבר מועט כלל וכלל.

      • mooncatom Says:

        והנה,
        אני ממשיכה,
        לדרוש בשלום הים
        וגם בשלומך.
        ת ו ד ה.

  6. עינת Says:

    גם אני רוצה… תה מושלם; חבר'ה מגניבים אבל לא יותר מדי מגניבים; ארוחת בוקר אולטימטיבית; וחוף ים יפה.

    אבל אל תשלחי אותי להודו… :)

    התצלומים שלך – אין עליהם. אין.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: