עד שהרכבת תבוא

ממשיכים איתי בדרך? יופי, נוסעים דרומה למרגאו.

במרגאו, העיר השניה בגודלה בגואה ביליתי זמן קצר מאוד והגעתי אליה רק בשביל לקחת ממנה את הרכבת לקרלה. המלון בו שהיתי היה בדיוק מסוג המלונות שמחכים בהם לנסיעה ברכבת: פונקציונאלי, עם מסעדה טובה אבל מכוערת ברמות על, וישב ממש על המסילה ככה שבכל שעות היום חלפו על פניו בשיקשוק וצפירות רכבות נוסעים ורכבות משא ארוכות ארוכות. במרגאו היה לי יום אחר מכל הימים שלי בהודו, סתם יום חול עצלתוני. הסתובבתי כה וכה ברחובות הגדולים וברחובות הקטנים, ממש לאן שנשאוני רגלי. הבנאים חייכו אלי מעל הפיגומים היפים שלהם וגיליתי גם באוהאוס נוסח אינדו-פורטוגזי.

.

.

ואז נפתח אלי פתאום השוק, צץ כאילו משום מקום. דלת הובילה אל מתחם סגור, מבוך אינסופי של סימטאות קטנות, אלפי דוכנים וקונים ושקט מפתיע. קניתי ענבים ירוקים ושחורים (50 ר'), צעיף כתום עם נקודות (100), שש חבילות צמר צבעוני (65), חמישה שקיקי אבקת כביסה (5) וחמש עוגות קטנות (15) וישבתי עם כל המקומיים לשתות לאסי אננס. הרגשתי כמו עלי באבא שמצא את מערת הפלאים כשיצאתי בסוף עם כל האוצרות שלי בסל.

אחר כך הלכתי לחנות אינטרנט קטנה וישבתי בה שעה ארוכה (גם כן במחיר מגוחך), הוצאתי בפעם הראשונה כסף מכספומט (הוא דיבר אלי בקול מתכתי אבל מנומס, ואני עניתי לו ב:תודה), אכלתי ביריאני טעים מאוד במסעדת המלון ואז עשיתי משהו שלא עשיתי כבר ארבע שנים: ראיתי טלוויזיה. מה אומר לכם, זה היה משהו אחר לגמרי. מה זה נהניתי מהדרמות ההודיות הפנטסטיות האלה. כן, עדיין יש מקום בעולם שמשודרים בו סביב היממה דברים כאלה.

ישנתי כל כך טוב, למרות הצפירות ואולי בזכותן? וכל זה היה הכנה מצוינת ליממה הבאה שהיתה הקשה ביותר בכל המסע שלי בהודו. אז לילה טוב מרגאו, ותודה על יום חולין נפלא.

.

12 תגובות to “עד שהרכבת תבוא”

  1. איריסיה קובליו Says:

    מיכלי
    לא רק להגיב אלא המחשב עצמו מת ומנייד ישן הכל הופך סיזיפי
    אז עד שהרכבת תבוא ויחזרו אמצעי המחייה שלי אני מנסה בדרכים עקלקלות
    כי מהי הודו בלעדי העקלקלות הזו
    ולוותר על הפוסטים שלך לא בא בחשבון:)

  2. תמי ברקאי Says:

    מה אומר ומה אגיד,
    את עושה לי חשק לנסוע לגואה, לחכות לרכבות, ללכת לאיבוד, לשתות לאסי,
    לאסי, במסע, שבו כל הזמן עוזבים וחוזרים הביתה!

  3. David Palma Says:

    אחחח היום יותר מתמיד התנגן בי השיר "הלו מיסטר האו דו יו דו"
    ולכבוד הזיכרונות קטע מסאלאם בומביי של מירה נאיר:

  4. אמא Says:

    מסע מלא טעמים, צבעים וריחות והנה גם הקולות ששלח לך palma
    תאורים שמעוררים את כל החושים.

  5. mooncatom Says:

    תודה דודו,
    תודה אמא,
    הסרט הזה אהוב עלי מאוד ופס הקול שלו
    ליווה את חיי פעם באופן אינטנסיבי מאוד,
    אני כל כך שמחה שהתיאורים עוברים.

  6. דורית Says:

    וואו, תודה דודו. איזה כיף!
    וכמובן תודה לאחותי שממשיכה לרתק אותנו בזכרונות מסע ססגוניים.

  7. mooncatom Says:

    אוי דורקה,
    מצאתי את זה, וראיתי,
    וזה הביא בכי מיידי,
    ממש כמו בפעם הראשונה שראיתי את זה,
    המוסיקה הזו וגם הסרט הזה,
    אבל במיוחד המוסיקה:

    תודה שאת כאן,
    כיף לספר לך.

  8. דורית Says:

    בכי מיידי. בדיוק.

  9. עינת Says:

    מרגוע במרגאו :)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: