חיים קטנים ומקודשים

אז היתה נסיעה ברכבת, ארוכה ארוכה, שנמשכה עמוק אל תוך היום הבא, ואחריה שני אוטובוסים וגם ריקשה, אל עוד מקום אחד. עליו אני מדלגת ואחזור מאוחר יותר: במקום ההוא קשורים המון דברים שאני רוצה להקדיש להם זמן ומקום ואוויר. אז עכשיו עוד נסיעת רכבת, הפעם באור יום ובכיף גדול, לתחנה האחרונה במסעי עיר הנמל קוצ'י, קוצ'ין.

בלי לדעת לאן אני מגיעה, בעקבות המלצה אקראית של מישהי, נחתתי בלב המאפליה: באמצע הרובע הכי תיירותי בקוצ'י. הכל אכסניות ומלונות מכל הרמות והסוגים, מגסטהאוס בסיסי כמו זה שבו התגוררתי ועד מלונות בוטיק יפייפיים שאליהם רק הצצתי, כאלה עם חצרות פנימיות מטופחות ובריכות שחיה. הרחובות המו תיירים ורוב המסעדות נראו לא הודיות בעליל ובמפגיע. לא יותר מכמה דקות שם וזה התחיל לדכא אותי. למה לי לאכול את זה, שאלתי את המלצר הנחמד שהציע לי משהו שנראה כמו רוגעלך סטנדרטים מהסופרמרקט. אכלתי כדור קוקוס מקומי: בצק במילוי קוקוס מתובל בטיפונת הל משהו פשוט ואלוהי, ונמלטתי בריקשה למקומות בהם גרים, אוכלים וקונים המקומיים.

.

.

.

.

קצת בלטתי שם אולי בזרותי, אבל היה לי נעים שלא מנסים כל הזמן למכור לי בכוח דברים שאני לא צריכה. היה לי נעים לקנות ולאכול רק דברים שמשכו את עיני ושימחו את ליבי. היה לי נעים להסתובב בסמטאות ולתעות ברחובות שבהם אנשים פשוט חיים את שגרת יומם.

היתרונות במגורים ברובע ההוא היו שניים ושניהם קשורים בנשים. האחת היא לילוּ רוי, שאליה הלכתי לשיעור בישול והשניה, אישה חרשת ואילמת שתפרה לי מכנסים ולצערי לא שאלתי לשמה. שיעור הבישול היה נהדר, לילוּ היא אישה מתוקה חריפה, היו אנשים מכל העולם ופיסות חיים מעניינות סופרו בין המתכונים, האוכל היה טעים נורא וכבר ניסיתי להכין כאן בבית את הדאל ויצא טוב.

קובתה של התופרת נחבאה לה בין מסעדה מפונפנת וסוכנות לארגון טיולים ואיזה מזל שנכנסתי. היתה שם תחושה מרוממת לב, מקדש מעט: הצבע התכול של הקירות, הפוג'ה ההינדית לקדושי הנצרות, והאישה המחייכת היושבת בבועה נטולת הצליל שלה אצל מכונת התפירה, עם כל החוטים והבדים הצבעוניים מסביבה.

8 תגובות to “חיים קטנים ומקודשים”

  1. איריסיה קובליו Says:

    אז בסוף תכתבי ספר על זה. ואני אקנה אותו, יקירתי. הודו. הו, הודו:))

    • mooncatom Says:

      הודו, הו הודו!
      תודה איריסיה, ובשקט,
      באוזן, אני אלחש לך:
      הספר הבא בדרך,
      ואין בו הודו. בכלל.

  2. ido2267 Says:

    "היה לי נעים שלא מנסים כל הזמן למכור לי בכוח דברים שאני לא צריכה. "
    אה כן, בדיוק הסיבה שבגללה ברחתי מהודו אחרי שבוע.

  3. דורית Says:

    התמונה של התופרת יפהפיה. היית בסרט.

    • mooncatom Says:

      אוי דורקה איזה קטע.
      לרגע חשבתי שאת שואלת אם הייתי בסרט ונשמט לך הסימנשאלה… ואז הבנתי מה כתבת וזה כל כך נכון שאת לא מתארת לעצמך. האישה הזו היא דמות מסרט. לגמרי.

  4. עינת Says:

    רגע, רגע – נראה לי שפספסתי משהו.
    את הפוסטים כתבת שם? בזמן אמת? או בתל-אביב? כשחזרת?
    כי את כותבת כאן: "וכבר ניסיתי להכין כאן בבית את הדאל ויצא טוב".

    הבהרה פליז.

    בתודה,
    הנוסעת בזמן :)

  5. mooncatom Says:

    בוקר טוב!
    קצת באיחור אבל הבנת :-)
    לא כתבתי לבלוג בהודו,
    בהודו הייתי, חייתי, חוויתי.
    היה לי היומן הכחול והיתה לי המצלמה,
    כתבתי וצילמתי אבל בעיקר הייתי.
    אחרי שחזרתי, נחתי וכיבסתי,
    התחלתי לכתוב לבלוג,
    והיתה לי הזדמנות לחיות את הכל שוב…

    בתודה,
    הנוסעת ה(מקווה להיות)מתמידה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: