בִּתְרֵי זוּזֵי

כ' בניסן

          .

          כתבת את זה, זה בסדר,

          זה חמים וקרוב לך ללב

          בריח של שמש וכביסה

          עטוף בשקט.

          ואז זה קורה לך שוב:

          מתוך הפרווה הרכה של השמחה שלך

          נשלפות ציפורניים, נחשפות שיניים

          מכאן זה שורט מכאן זה נושך מכאן זה מדמם

          מהחוץ פנימה, מהפנים אל החוץ

          חבולה ומוכה

          טובעת ונחנקת

          בוערת ונשרפת

          נשחטת פשוט כך

          לא שרף לא מלאך

          ולא אלוהים, מה הוא כבר מבין בזה.

          .

תגים:

13 תגובות to “בִּתְרֵי זוּזֵי”

  1. ido2267 Says:

    בדיוק מה שחשבתי על הסדר . חג חירות יפה ושמח עם קצת ילדים מצרים מתים, דם אש תמרות עשן, החלק עם השדיים והמתבוססת בדמך ובסוף החד גדיא עם שרשרת של אלימות מקטן ועד גדול.
    נו באמת, יש איזשהו אלוהים שהיה עושה סמטוכה כזאת?

  2. שוֹעִי Says:

    מיכל יקרה,
    הזכרת לי שיר מאת איציק מאנגער, שבו הוא ואחיו נטע, מבריחים גדי קטון ערב הפסח (הוא נועד לשחיטה ואכילה בליל הסדר) אל השדות.
    לעתים חשוב לברוח אל השדות סתם כדי להתבונן, לנשום אויר, לא לתת לסכינים הפנימיים, ולא לכתת היורים הפנימית, הזדמנות לזקוף את ראשה. מוטב לכולנו ממילא בלעדיה.

    • ido2267 Says:

      קנה אבינו גדי לבן,
      קנה אותו מכבר
      ב"חד גדיא" כלא אותו
      עם חבל על צוואר.

      עצוב בגדי ומר לו מר
      במרי לבו יגנח,
      בקיץ לא יראה דשאים
      בחורף – שלג צח.

      אומר אחי לי: "איציק, שמע
      הרי זה אי אפשר,
      על גדי לבן שלא חטא
      הלב ממש נשבר."

      משיב אני לנאטל: "כן,
      מה יש פה לדבר?"
      וזה היה בליל אביב
      צלול ומסחרר.

      אבי ישן, אמי נמה,
      בבית דומיה;
      בלאט הוצאנו את הגדי מתוך ה"חד גדיא".

      הולכנו את הגדי חיש קל,
      משכנו בקרניו,
      ואם הוא פה או אם הוא שם
      לא נגלה עכשיו.

      הסדר בא, מוזגים כוסית,
      אבי מביט אלי,
      שואל אותי:"היכן הגדי?"
      אני מושך כתפי.

      שואל אבי את נאטל: "נו?"
      משיב אחי שלי,
      כי מן הפסח שעבר
      הוא לא ראה שום גדי.

      אבי שותק, אמי בוכה,
      ודמעתה מרור;
      שרים כולם את "חד גדיא"
      אך אוי לו למזמור.

      וגדי לבן בשדה הבר
      קופץ לו כה וכה
      ונהנה מן החמה
      והעולם כולו.

  3. David Palma Says:

    מיכל, הו מיכל, חד גדיא זה קיצור תולדות…ובכל זאת ואף על פי כן החיים ממשיכים…עם הכאב, עם הסבל ועם הייסורים, ובכל זאת חיים (מילה כה יפה חיים, שווה הכל)

  4. noyA Alon – Photographic Art Says:

    מיכל נשארתי בלי מילים.
    עם רצון לחבק.
    הכל בר חלוף

  5. mooncatom Says:

    ת ו ד ה,
    שלומית.
    אמן ואמן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: