על הומור והטרדה מינית

רק צחקתי איתך

[מאמר שפורסם בדו"ח סיכום פעילות 2008 של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה והטרדה מינית, 'מוציאים את ההטרדה לאור'. ]

במשך שבע שנים 2002-2009, העברתי סדנאות והרצאות בנושא החוק למניעת הטרדה מינית, במקומות עבודה ושירות. זה היה במסגרת תפקידי כרכזת חינוך והעלאת מודעות במרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית 'תאיר' (מרכז המשרת את כל איזור השפלה הדרומית). התנסיתי בפגישת קבוצות קטנות ואינטימיות כמו עובדי מחלקה בחברת היי-טק גדולה, או כל העובדים בחברת ביוטכנולוגיה קטנה, וכן בעמידה בפני קהל גדול יותר כמו כל עובדי סניף איזורי של הביטוח הלאומי, התנסיתי בקבוצות מעורבות ובקבוצות חד מיניות, כמו למשל חיילים ביחידה קרבית לעומת מנהלות מחלקות הקוסמטיקה בחברת סופרפארם. בכל מפגש עם כל קהל, אני משתדלת מאוד שהרוח תהיה סדנאתית, וגם אם אני עומדת מולו חמושה במצגת ממוחשבת, חשוב לי שתהיה אפשרות לתיקשורת, שיחה, אינטראקציה בינם לביני ובינם לבין עצמם.

האנשים והנשים של זמננו, הם יצורים מאוד מחונכים, שיודעים היטב מה יפה להגיד ומה לא… אם אקשיב רק לאמירות המיידיות, המכוונות, הרציניות, יש סיכוי סביר שאחשוב שהסדנה ממש מיותרת, שהמודעות לנושא מאוד מאוד גבוהה, ושבכלל, פסו כבר מזמן לחלוטין ההטרדות המיניות מן העולם.

אבל זה לא ככה, לא לא…

עלי המלאכה לחפור ולגרד את שכבת הנימוס, את שכבת הבסדריות והפוליטיקלי קורקט ולהגיע אל הלוז, אל הרגש האמיתי, אל הרגשות והעמדות האותנטיים, אלה שמפעילים ומנהלים את חיי כולנו.

תקיפה והטרדה מינית הם נושאים קשים ומפחידים, הם מעוררים מבוכות, חרדות והתנגדויות הן אצל גברים והן אצל נשים. והחוק הזה?! מה זה החוק הזה? איזה מין אווירה תשרור בעולמנו, במקומות העבודה שלנו, במקום בו אנחנו מבלים את מרבית חיינו הבוגרים, עכשיו כשיש את החוק הזה… לאן תיעלם הספונטניות, הרוח הטובה? ומה עם הרומנטיקה לעזאזל? נישאר רק עם יחסים קורקטיים, אפורים, פורמליים, מנוכרים?

אחד הדברים שהכי עוזרים לנו להתמודד עם קשיים בחיינו הוא ההומור. אני פוגשת אותם, את הנשים והגברים האלה, במקומות העבודה שלהם, לדבר על החוק למניעת הטרדה מינית, ואנחנו צוחקים הרבה ביחד. גם כי אני מטבעי מאוד אוהבת לצחוק ולהצחיק וגם כי ההומור עוזר לנו לצלוח את הקשיים והמהמורות, לחצות גשרים שקשה לחצות ולהגיע אחד אל השני ואל האמת, לשנות דרכי מחשבה ישנות, דעות קדומות וסטראוטיפים, עמדות וגישות.

דבר שמאוד קשה לנו להודות בו, הוא עד כמה העולם עדיין אינו שיוויוני לגברים ולנשים. אנחנו מכריזים, כל אחד מסיבותיו שלו, שיש שיוויון. נדמה לנו אולי שזה ככה, אבל מה שחושף הכי מהר את האמת המרה הוא הבדיחות, וכולנו מספרים בדיחות סקסיסטיות ושוביניסטיות המסגירות את עמדותנו האמיתיות ואת המצב העגום החברה.

בדיחות על נשים ונשיות, מכירים? אוהבות?

כן, ברור שיש שיוויון, ברור שלגברים מותר להיות רגישים ועדינים, אבל אין דבר שמצחיק גברים יותר מאשר האפשרות שאישה תטריד או תתקוף אותם מינית… או לפחות מצחיקה אותם האפשרות להודות בזה שזה יכול לקרות… גברים מרבים מאוד להתלוצץ על סממנים הומוסקסואליים וממקמים גברים עדינים ורגישים כקורבנות פתטיים. נשים חזקות לעומת זאת, נתפסות כמאיימות מאוד הן על גברים והן על נשים ומייחסים להן או טורפנות מינית, או קרירות מינית, לחילופין.

הטרדות ותקיפות מיניות הן כר פורה מאוד להומור ובדיחות, והשורה התחתונה שלהן היא: נשים רוצות שיטרידו אותן מינית, לא?

אנחנו מקבלות לפעמים מחמאות, שאנחנו לא יודעות מה לעשות איתן, מחמאות המתייחסות בבוטות למבנה גופנו ולאברים שונים בו, מחמאות המתייחסות באופן ישיר למיניות שלנו או למצבנו המשפחתי וכו'.

כבר שמעתי, במו אוזני, ולא פעם אחת, איך החוק למניעת הטרדה מינית הופך בעצמו לאליבי למטריד, כלומר, אם אני "מכריז" עכשיו שאני מטריד אותך מינית, אז בעצם לא עשיתי כלום, נכון? זה היה רק בצחוק… את המשפט הזה "זה היה רק בצחוק…" "מה קרה לך, צוחקים איתך…" את חוטפת כמו סטירה בפרצוף, אם את מנסה להביע מורת רוח ממחמאה שלא היתה במקומה, מהערה סקסיסטית, מבדיחה גסה וכו'.

מה שאני עושה בסדנאות כדי לנסות ולנטרל את שדה המוקשים הזה של "צחוקים" הוא מתן מקום פרטי/אישי/אנונימי, למשתתפים והמשתתפות. כל אחד מקבל וכל אחת מקבלת פתקים זהים ועטים זהים והם מתבקשים לכתוב מחשבות, רגשות, שאלות, כל דבר שמתקשר להם לתקיפה והטרדה מינית. אני אוספת את הפתקים ומקריאה רנדומלית ומתייחסת אל התכנים. שם לשמחתי הדעות האמיתיות נחשפות, הרגשות האמיתיים עולים, מתאפשר דיבור חדש, כן ואמיץ שהרבה פעמים אפילו פותח אנשים ונשים לספר סיפור אישי. מתאפשר חיבור חדש אל הנושא ובין המשתתפים.

הרבה הומור לא תמצאו בפתקים האלה, להיפך, הרבה פעמים הם דומעים, אפילו מדממים:  …הרגשה לא נעימה –  היו לי דמעות בעינים –  פחד –  בלבול –  הוא לא שמע שאמרתי לא? -הצקות –  ניצול כוח –  מה עשיתי לא בסדר? –  תיסכול –  דיכאון –  מבוכה –  הוא הגעיל אותי – כעס –  כאב…  אלה רק כמה מהדוגמאות, ואני שומרת אותם, את הפתקים, שיזכירו לי כמה חשוב החוק הזה, כמה כאב כרוך בתופעה שקוראים לה הטרדה, מילה שהאסוציאציה המיידית שלה היא אולי זבוב מזמזם, אבל.

בחלק גדול מאוד מהפתקים האלה הוזכרו בדיחות על מין ומיניות, בדיחות סקסיסטיות ושוביניסטיות, כחלק מהדבר שהוא הטרדה מינית, ככה חווים זאת הרבה אנשים, ובעיקר כמובן, נשים. וכדאי מאוד שנזכור את זה: מה שעוזר לנו להרגיש בנוח, יכול לגרום למישהו אחר להרגיש מבוכה. מה שעוזר לנו להתגבש כקבוצה, יכול לגרום לפרטים בקבוצה להרגיש מוצאים החוצה, דחויים ואפילו מושפלים.

מחמאות מבודחות, בדיחות, הומור, איך נחיה בלעדיהם? איך נרגיש קרובים, מגובשים? איך נרגיש בבית? איך נתקרב ונתחבר? איך נפלרטט ואפילו נתאהב? לא, לא, לא, אני לא רוצה בכלל לחשוב על חיים בלי צחוק, זה לא חיים ששווה לחיות… אבל.

– אם המתלוצץ הוא גבר והאובייקט להתלוצצות היא אישה, זה כבר לא שיוויוני, בעיקר בחברה שבה רוב העובדים והמנהלים הם גברים, בעולם שבו מי שקובע הם גברים…

– אם המחמיא הוא גבר מבוגר והמוחמאת (לכאורה) הינה אישה, לפעמים צעירה, לפעמים חסרת ניסיון, הגנה ואפילו מילים (עולה חדשה למשל). גם נשים שנראות בעלות ביטחון עצמי רב, עלולות להיות חסרות ביטחון אל מול בוטות גברית, או מול גברים בכלל.

– אם הבדיחה מסופרת למשל ליד שולחן ארוחת הצהרים, ויושבת שם אישה ששייכת לקבוצה שעליה הבדיחה, ואולי זה דווקא גבר?!

– פלירטוט עם אישה שאתה לא יודע עליה כלום, לא מכיר בכלל, ואולי אפילו אתה מחזיק באיזושהי עמדת סמכות כלפיה, שהמעמד המקצועי שלה, או השכר שלה, או הקידום שלה תלויים איכשהו בך, ואפלו אם לא ישירות.

– לתת לאישה מחמאה, פומבית, שקשורה במראה שלה כשאין שום קשר בינו לבין הסיבות שבעטיין היא מועסקת (היא בכלל עורכת דין או רופאה או מורה או מזכירה).

– אם אישה נחמדה, חופשיה, ידידותית, זה לא אומר בהכרח שהיא גם אוהבת בדיחות גסות, זה לא אומר שאפשר להגיד לידה הכל, ויש גם גברים שנבוכים מבוטות, חשבתן על זה?

על מי אנחנו צוחקים, מה מנפשנו ומדעותינו אנו חושפים כשאנחנו צוחקים? ונזכור: את מי אנחנו מכניסים ואת מי משאירים בחוץ, למי זה כואב כשאנחנו צוחקים?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: