על תקיפה מינית

[ אלה הם דברים שאמרתי באירוע ההתרמה של מרכז סיוע 'תאיר' בשנת 2009. הייתי אז רכזת חינוך והעלאת מודעות במרכז, שנותן תמיכה לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית וגם פועל להעלאת המודעות לנושא ]

"ותיקח תמר אפר על ראשה וכתונת הפסים אשר עליה קרעה ותשם ידה על ראשה ותלך הלוך וזעק" (שמואל ב' פרק יג, פסוק יט')

אני מזמינה אתכם לדמיין לכם, בחורה, הולכת בדרך ומקוננת על עצמה כעל מתה, זו תמר, שאחיה למחצה אמנון, אנס אותה. נשים רבות אשר עברו אונס, דיברו עליו כעל חוויית מוות.

אמרה לי אישה אחת שדיברתי איתה בקו הסיוע שלנו: "אני כבר לא מי שהייתי בבוקר של אותו יום שבו נאנסתי, מי שהייתי כאילו נלקחה ממני ומהמשפחה שלי, ואף פעם יותר, אני לא אהיה מי שהייתי"

שלום לכולכם וערב טוב, שמי מיכל ואני רכזת חינוך והעלאת מודעות במרכז. אני רוצה להודות לכל אחת ולכל אחד מכם, שבאתם לתמוך בנו הערב, בנושא הלא קל הזה, שבחרתם להקשיב לקול שלא קל להקשיב לו ויותר מזה, שבחרתם להקשיב לשתיקה. זהו נושא שלא מדברים עליו כמעט, והכי פחות מדברים עליו, אלה שעברו אותו.

תארו לכם שהייתי מבקשת שכל מי שיושב כאן וגנבו לו את האוטו ירים יד… הרבה ידיים היו מתרוממות, אם הייתי מבקשת שכל מי שאיבד אדם יקר לו לאחרונה ירים יד, גם אז הרבה ידים היו מתרוממות, ואפילו אם הייתי מבקשת שירים יד כל מי שחטף סטירה או מכה מאבא או אמא שלו כשהיה ילד… אבל אם הייתי שואלת "מי כאן בקהל עבר בחייו תקיפה מינית? מי עברה פעם אונס?" אני בספק אם הייתה מתרוממת אפילו יד אחת. מדוע זה ככה? למה?

ואם הייתי אומרת לכם עכשיו את הסטטיסטיקה המקובלת בעולם המערבי, שאחת מכל שלוש נשים, עוברת לפחות פעם בחייה אונס, אחת מתוך שבע נשים עוברת תקיפה מינית בתוך המשפחה, ושכל אישה שאתם מכירים, עברה הטרדות מיניות בחייה, סביר להניח שאפילו בשבוע האחרון. איך הידע הזה מסתדר עם מה שאמרתי קודם? כמה ידים היו מתרוממות עכשיו אם הייתי שואלת אתכם אם אתם מכירים מישהי שעברה תקיפה מינית? ובכלל, מי זאת, מי זאת האישה, הבחורה, הנערה, העלומה הזאת, איך היא נראית? למה אין לה פנים? למה אין לה קול? למה בטלוויזיה כשהיא כבר מדברת, יש לה ריבועים על הפנים? במה היא צריכה להתבייש? מה היא צריכה להסתיר? האם שאלתם את עצמכם פעם למה אחד הדברים הכי נפוצים בחברה שלנו, והוא תקיפות והטרדות מיניות, הם סוד כל כך גדול?

הסיבה לבושה הזאת, היא תחושת האשמה, תחושה שהחברה כולה מטילה על הנפגעת, כולנו בתוך תוכנו, בלי שנרצה בכך, ובאמת לא בזדון או ברוע, נוטים להאשים את הקורבן. תמיד נשאל את עצמנו כשנשמע על מישהי שנאנסה "למה זה קרה לה?" ותמיד נברח מהר מהר למחשבה הבאה "לי זה לא יכול היה לקרות". בשביל שאני ארגיש איזשהו בטחון בעולם הזה, אני חייבת להאשים את הקורבן במה שקרה לה, במקום להזדהות איתה.

אני רוצה לספר לכם, שגם אישה בת חמישים וארבע, שנאנסת כל הזמן על ידי הבעל שלה, גם בחורה בת שלושים שמוטרדת על ידי הבוס שלה, וגם ילדה בת תשע שהדוד שלה עושה בה מעשים מגונים, כולן חושבות שהן אשמות, שמשהו בהן עצמן פגום. הרי כולם מתעלמים מזה, או ששואלים אותן: "איך זה יכול להיות? למה זה קרה לך? למה לא צעקת? למה שתקת? למה לא הרבצת? למה חזרת לשם? למה לא סיפרת?" וגם היא שואלת את עצמה, שוב ושוב את אותן השאלות: "למה שתקתי? איך זה קרה לי? למה דווקא לי, רק לי? למה לא צעקתי? למה לא הרבצתי? למה לא סיפרתי?" וככה זה קורה. זה הופך להיות סוד, סוד מביש אפילו מהאנשים הקרובים לה ביותר, כל אחת עם הסוד שלה, כל אחת עם הבושה שלה.

אבל תחשבו מה יקרה, אם כל הנשים והבחורות והנערות והילדות, ואני רוצה להוסיף שגם ילדים וגברים נאנסים ומותקפים ומוטרדים מינית, אם כל האנשים והנשים האלה יקומו ויגידו בקול רם וברור "עברתי תקיפה מינית, נאנסתי, הוטרדתי, אני לא אשמה ואני לא אשתוק יותר" כל המצב יתחיל להשתנות, הוא חייב להשתנות. אבל חשוב לזכור, שכדי שזה יוכל לקרות, החברה כולה צריכה להיות מוכנה להגיד בקול רם וברור " אתה לא אשם, את לא אשמה, לא חשוב מה שקרה, אם מישהו נגע בך בלי שרצית, אם מישהו כפה עלייך משהו מיני בלי הסכמתך, זה לא חשוב איפה היית, מה לבשת, מה עשית או מה אמרת, אם זה נכפה עלייך את לא אשמה בכלל." ואנחנו צריכים גם לזכור דבר חשוב נוסף. כפיה לא קורית בכוח הזרוע, ברוב מקרי התקיפה וההטרדה המינית לא מעורבת הפעלת כוח פיזי. הכוח המופעל הוא אחר לגמרי. זה יכול להיות הכוח שכרוך בצורך לעבוד ולהשתכר, זה יכול להיות כרוך בכוח הסמכות או המרות, ולרוב מדובר בכוח הכי חזק בעולם והוא הכוח של האהבה. בגלל האהבה נשים סולחות שוב ושוב, נשים מתבלבלות לראות אונס כמעידה, נשים חושבות שהן שותפות באשמה למה שקרה להן.

ואם למרות הקושי, למרות הבושה, אישה רוצה לקום ולצעוק, תמיד יהיו שם מי שיגידו לה "עזבי, תשכחי, תשאירי את זה מאחורייך, לטובתך…" או שיגידו לה "בשביל מה לך כל הבלגן הזה?" או "חבל, חבל עליך, זה הרי מילה שלך מול מילה שלו, ומי יאמין לך? יגידו לה "אל תהרסי לו את החיים, הוא בחור טוב, הוא איש משפחה, יש לו קריירה" יגידו לה "אל תעשי לנו בושות" יגידו לה "תשתקי".

וגם לתמר, המקראית, ההולכת בדרך וזועקת ומקוננת. היא פוגשת את אבשלום אחיה והוא אומר לה "ועתה אחותי החרישי". ואני רוצה לבוא לשם, אני רוצה שכולנו נבוא לשם, נשות המרכז ואתם כולכם, אל תמר, וניתן לה יד ונגיד לה "אל תחרישי אחותי, תבכי, תדברי, תצעקי אם את רוצה, את לא לבד".

http://www.1202.org.il/

2 תגובות to “על תקיפה מינית”

  1. Ilana Hairston Says:

    אני רוצה להגיב אבל באופן פרדוקסלי אין לי כ"כ מה לאמר. כתבת אמת צרופה, שכל כמה שהיא נאמרת היא נשארת דוממת, מושתקת. כתוב יפה יפה

    • mooncatom Says:

      הו אילנה!
      כמה שתודה,
      גם על המילים הטובות האלה, וגם על הידע הזה
      שאת היית בין הראשונות שלימדו אותי, כן כן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: