חיטה

ה' בסיוון

[ הפסקה קטנה בימים הוורודים לטובת החג ]

בכל פעם שאנחנו תוקעים דגל על איזשהו הר שטיפסנו במאמץ, בעודנו עומדים מתנשפים, שמחים ונפעמים לנוכח ההישג, כבר נראה באופק הר חדש שקורא לנו לבוא. זה לא משנה אם ההר היה גבוה או נמוך, אם אנחנו סימנו אותו על המפה או שהוא פשוט נקרה על דרכנו.

לפני כמה שנים הוחלטה לי ההחלטה להיות צמחונית. ולא סתם כתבתי ככה, כי זו לא ממש אני ובמחשבה תחילה, כמו הרבה החלטות שלי גם זו התגנבה אלי. בהתחלה דרך עיניה של חתולתי ואז לאט לאט זה התפתח. זה כבר זמן שאני לא אוכלת בשר של פרות ותרנגולות ולאחרונה הצלחתי להיפרד גם מדג הטונה שחיבבתי. אבל הנה, הנה זה בא ולא מרפה. מרגע שהגעתי לכאן, אני כבר רואה את התחנה הבאה ואין לי מנוס.

חברי בספרצוף נחלקים לכמה קבוצות עיקריות: פמיניסטים, פעילים חברתיים מהשמאל וטבעונים. יש חפיפה רבה גם בקרב הקבוצות האלה ואפשר להגיד שהקבוצה הכי גדולה היא של אלה שהם כל השלושה גם יחד. על הדף שלי מופיעים תדיר קריאות לכל מיני עניינים שבשמאלנות ופמיניזם, סבבה, לחלק אני אפילו נענית. אבל החומרים הטבעוניים, אוי, הם עושים לי חיים מה זה קשים. תמונות וסירטונים שבהם רואים פרה עם עטינים מפלצתיים, כאלה שבהם רואים את התנאים הבלתי נסבלים שבהם חיות התרנגולות המטילות וגם את האפרוחים הזכרים שמושלכים לפח הזבל בעודם בחיים. הוצאתי לכם את התיאבון עכשיו? חטפתם דיכאון? נו בדיוק על זה אני מדברת. אז חלב כבר כמעט ולא, אבל אני כל כך אוהבת ביצים לעזאזל, זה קשה. והנה מגיע לו החג החמוד הזה. הוא חג מתן תורה, הוא חג הביכורים. הוא חג הקציר. אבל מה גולת הכותרת אחרי הכל? אוף. נכון, עוגות גבינה. אז מה עכשיו, מה?

.

.

אז לכבוד חג מתן תורה הנה שיר שאני אוהבת כל כך, לכבוד חג הביכורים אז כאן ממש זה הטנא, הבלוג שלי, שאני ממשיכה למלא בכל מה שצומח בגינת ליבי. ולכבוד חג הקציר אני נותנת לכם במתנה מתכון לסלט חיטה. קיבלתי אותו מחברתי מירב* שקיבלה אותו מי יודע מאיפה. הסלט הזה באמת נפלא, והוא גונב את ההצגה מהמאכלים האחרים תמיד כשאני מכינה אותו. יש איש אחד בקרב האנשים שאני אוהבת, שעלול לחסל קערה שלמה ממנו אם היא יושבת לה לתומה במקרר, ויש שמועה, שהוא אכן כבר עשה את זה.

.

מבשלים חיטה מלאה, כשליש קילו, עד שהיא מתרככת אבל לא יותר מידי, שתישאר בה מידה של מרדנות. כשהיא עוד חמה שופכים עליה את הרוטב ככה הוא יספג טוב טוב. הרוטב עשוי מרבע כוס שמן זית, ארבע כפות מיץ לימון, כף דבש גדושה ביותר, מלח ופלפל. כשהחיטה המבושלת והרוטב מפתחים את הידידות שלהם ומצטננים בצוותא, אתם קוצצים בנחת אגד קטן של פטרוזיליה ופילפל אדמוני עם יפה עיניים ונותנים להם לחכות. עכשיו בא תורו של בצל גדול להיקצץ ולהשלח להיטגן עד השחמה קלה בשמן זית ואז יצטרפו אליו חבורת צימוקים להשחמה משותפת. הכל הולך להצטרף אל החיטה הספוגה עכשיו ברוטב, גם הבצל והצימוקים וגם הפילפל והפטרוזיליה וכשהכל יהיה מעורבב תתאפקו חזק ותכניסו את הסלט למקרר. הוא טעים קר והוא טעים שבעתיים אחרי יום. זה ממכר.

.

.

בתמונה רואים את המתכון כפי שנמסר לי בהר סיני ממירב. היא גם ציירה את הציור, שבו רואים אותה קוצרת וגם שרה, את השיר האלמותי של הגבעתרון שאתם יכולים לקפוץ אל ידידי דודו פלמה שכתב עליו יפה פעם, ואתם יכולים גם לזמזם אותו עכשיו ברקע כשאני מסבירה את העניין הקטן אך החינני הזה: שימו לב לשיבולים שמירב אוחזת בידה, שתיים מהן נאות וזקופות ואחת נעבעך שבורה. בעולם הזיכרונות המשותפים שלנו, אז אנחנו השיבולת השבורה שבגדה בגרעין ופרשה מהנח"ל. אבל מה לעשות, שיבולים שבורות נשארות חברות לנצח, זה כן.

.

.

*מתכון וציור: מירב כהן.

תגים:

14 תגובות to “חיטה”

  1. תמי ברקאי Says:

    זה נשמע מאד מאד מאד טעים. וגם נראה מאד מאד יפה.
    גם לי מהבהבת הטבעונות אי שם, יחד עם החרמת הסוכר הלבן והקמח הלבן, אך אבוי. נראה שטרם בשלו התנאים.

    • mooncatom Says:

      תמינקה,
      נראה לי שבסוף נאכל רק עשבים,
      ואז הם יפצחו בשירת העשבים,
      ולא תהיה לנו ברירה,
      אלא למות מרעב.

  2. David Palma Says:

    ואיך שתמיד אנחנו נפגשים בים השיבולים שמסביב (כאשר כבר אין כל כך ים שיבולים מסביב). וגם שיבולת בשדה כורעה ברוח מעומס גרעינים כי רב וכו'.
    והידד לקוצרים!

  3. avivamishmari Says:

    הידד! סוף סוף כבוד לחג הקציר! (גם אני כידוע ממתנגדי חג העטין הממוסחר והציני).
    המתכון שמע יאמי וינוסה בקרוב.

  4. דורית Says:

    מוקדש לגיא?

  5. צביקה ארצי Says:

    דרכי החשיבה של האדם מסקרנות אותי.
    אהבתי במיוחד את: "כמו הרבה החלטות שלי גם זו התגנבה אלי. בהתחלה דרך עיניה של חתולתי…..".
    גם כי כאשר אנחנו עומדים בפני הדילמה לאכול או לזרוק אנחנו מניחים לפני שפרה החתולה. על פיה ישק דבר. וגם כי בכל מקרה של דילמה ערכית אני הולך עמוק עמוק אצל עצמי. שם מושלים כל הציפויים ונשאר היצור עצמו.

    • mooncatom Says:

      שלום לך צביקה וברוך הבא.
      מה שכתבת על שפרה החתולה זה חמוד,
      אבל זה לא מה שאני התכוונתי,
      אבל באמת לא ניסחתי את זה טוב.
      בגלל שאני עצלנית,
      אז אשלח אותך למשהו שכתבתי פעם,
      על התהליך בו הפכתי לצמחונית,
      ואיך לחתולי יש תפקיד חשוב בזה.

      ת ו ד ה,
      ולהתראות.

      • צביקה ארצי Says:

        לא התעצלתי והלכתי אצל הלינק. לשמחתי מצאתי ששנינו חושבים על בעלי החיים אותו הדבר. אני כתבתי על עמוק אצל עצמי נמצא היצור שאני ואילו את כותבת: "וזה משפט מה זה מטומטם, כי לבעלי חיים יש ויש מודעויות שונות ומגוונות, ואילו לנו, לבני האדם, לרוב אין. אבל יש לנו יומרה כזו, נכון? ".
        זה שאנחנו חושבים על בעלי החיים בצורה דומה לא מביא את שנינו בהכרח לאותה ההחלטה. את החלטת בכוון הצמחוני ואילו אני דבק בשרשרת המזון.
        להבין זה את זה לא מחייב שגם נסכים.

      • mooncatom Says:

        בהחלט.
        ואתה מה זה צודק על שרשרת המזון,
        כי הרי אנחנו נמצאים בה, אם נרצה או לא נרצה,
        גם אותנו יאכלו בסוף, התולעים.

  6. איריסיה קובליו Says:

    יאמי
    עשיתי בהשראתך
    שיניתי כמעט הכל (חוץ משמן זית ולימון ופטרוזיליה))
    יצא מדהים
    שלי זה ככה:
    בורגול (במקום חיטה) עם אגבה (במקום דבש), שמן זית, לימון, פטרוזיליה, סלרי (במקום בצל) מישמש (במקום צימוקים) פלפל ירוק (במקום אדום)
    נחמד, לא?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: