המלך הוורוד

ט' בסיוון

  "אַפִּרְיוֹן, עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מֵעֲצֵי הַלְּבָנוֹן. עַמּוּדָיו, עָשָׂה כֶסֶף, רְפִידָתוֹ זָהָב, מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן, תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה…"

/ שִׁיר הַשִּׁירִים

.

.

אני לא יודעת מי הגה את זה, אבל אני מודה לו לעיתים קרובות, למתכנן הנוף העלוּם, שנטע שדירה של הרדופים וורודים לאורך רחוב אחד בתל אביב. ויותר מדבר אחד יפה יש כאן. קודם כל זה מראה מלבב שאין מילים. סקלה שנעה מהוורוד הבהיר כמעט לבן ועד העמוק הארגמני, מעטרת את השמים ואת המדרכה.

.

.

ולא סתם רחוב, כי אם הרחוב של ההוא שעשה לו אפיריון ארגמן מרוצף אהבה, כן, זה שבטוח ידע שוורוד זה לא רק צבע, שלמה המלך.

.

.

תגים:

14 תגובות to “המלך הוורוד”

  1. David Palma Says:

    מלך על באמת!
    ואני חשבתי שקרימזון זה ארגמן?

    • mooncatom Says:

      בהחלט, קרימזון זה ארגמן,
      אבל אני, כמו שדירת ההרדופים,
      מותחת את הוורוד מקצה לבן כמעט
      אל ארגמן, כולם על סקלה אחת.
      להחליף את הכותרת?
      יכול להיות, אחשוב על זה.

  2. David Palma Says:

    מה פתאום להחליף כותרת. תני לוורוד להנות מהספק.

  3. nurit Says:

    אוהבת את והרודים וגם את ההרדופים בעונה זאת של השנה. מזכירים לי את חג השבועות וקישוט עגלות החג שישבנו עליהם והקפנו את הקיבוץ מענף לענף. הרדופים ורודים לבנים וריחניים עוררת בי זיכרון . יפה הסיפור שלך

  4. דורית Says:

    קינג קרימזון, ההוכחה שלפעמים אנחנו מחפשים סיוטים ובלהות. עטיפת התקליט + המוסיקה שבתוכו כיכבו בכמה סיוטים נהדרים מנעורי.
    ההרדופים, לעומת זאת, יפים ורגועים ואפשר כמעט לשמוע באמצע שדרה בתל אביב את פכפוך הפלגים.

    • mooncatom Says:

      נכון, דורקה,
      העטיפה הזאת עם הצרחה,
      סיוטים נהדרים!
      ובאמת, הם בכלל שייכים לנחלים,
      ולא לפיח של העיר, אבל איזה כיף
      שהם כאן.
      ת ו ד ה.

  5. שוֹעִי Says:

    מיכל יקרה,
    אצלי ברחוב יש עצים עם פריחת סיגלון (יקרנדה) ועוד סוג עם פריחה צהובה לכל אורך הרחוב. כך שבימים חמים אלו, מפלט לא רע, הוא ללכת ברחוב הלוך ושוב,
    ושוב הלוך ואז שוב.
    "ורוד זה לא רק צבע" היה שיר יפה אי-אז בשנות השמונים.. כשאני חושב על זה לעומק, הוא נשמע כמו בנם הורוד של גלבץ-וירצברג בבציר טוב.

    • mooncatom Says:

      אין שועי,
      אין על הזמן הזה,
      של הפריחות בצבעיהן העזים
      נחמה אמיתית בעיר.
      והשיר, כן השיר,
      בן ורוד וחמוד.
      ת ו ד ה.

  6. איריסיה קובליו Says:

    מיכלי
    אתמול כתבת על גן מאיר והלוטוסים וגם אנחנו היינו שם אתמול וגם בעניני לוטוסים (כיתת האקוורל שלי) והיום על הרדופים וגם הייתי בעניין הזה עם שיח ההרדופים האימתני שעומד לקרוס ברחוב שלי ותהיתי עם גנן השכונה עד מתי ולאן
    הידעת שהוא רעיל?
    וכל הארץ הזו מלאה בהם
    צילומים נהדרים

    • mooncatom Says:

      לצייר לוטוסים באקוורל בגן מאיר,
      נשמע לי מושלם: צמחי מים בצבעי מים.
      צלול.
      ת ו ד ה,
      איריסיה,
      ולחיי הסינכרונים וצירופי המקרים,
      מתה עליהם.

  7. שלומית Says:

    מקסים החודש הוורוד שלך, תודה! גם אני אוהבת מאוד את צמחי העיר, קודם פרחו הבוהיניות הנהדרות ועכשיו הסיגלונים. ובאמת כשהם פורחים רואים בהרבה מקרים שמישהו השקיע מחשבה, ואלה לא סתם כל מיני עצים ירוקים אלא שורה ארוכה של סיגלונים :)

    • mooncatom Says:

      נכון שלומית יקרה,
      צריך חזון כדי לייצר את הנוף,
      וכיף לעקוב אחרי ההתעוררות של רחובות שלמים
      שנדלקים בעונה מסויימת בצבעים מסויימים.
      ותודה שהזכרת לי את הבוהיניות שמרגשות כל כך בוורודים שלהן.
      לפני כמה חודשים השתמשתי בפרח של אחת מהן
      כדי להעביר את הרגש שעורר בי קולה של עדי גילת
      שקוראת את הספר שלי. איזה סגירת מעגל לתקופה הוורודה.
      ת ו ד ה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: