זיכרון של בית מת

כ' בסיוון

 

.

יולי אוגוסט שנת 2005 היו חודשים מסוייטים, כאב איום ונורא בזרוע הימנית שלי הביא אותי אל יאוש ופחד. אבל משהו טוב אחד קרה, כי תמיד הקושי מוליד שירים, וגם הקושי הזה. כמה שירים שנכתבו תוך כדי ואחרי תקופת הכאב, מתארים אותה יותר טוב מכל דרך אחרת.

אני כותבת על עצמי כתיירת בארץ הכאב, ועליו כתייר בגופי, מוקסמת משמו של טיפול דיקור אחד שעברתי, שם פיוטי: כיתור הדרקון. אני מוצאת הקבלות והנגדות בין הכאב הפיסי לזה הנפשי שעברתי כמה שנים קודם, ועושַה את התנועה הבלתי נמנעת, הלוך ושוב ביניהם. נקודות של כאב על ציר של כעס: אצבע, אמה, זרוע, שכמה וצוואר. עלבון, גירוש, נטישה, בגידה ואובדן. אני מכתרת את הדרקון שלי באנטיביוטיקה ובשירה.

.

.

.

               חשבתי שאטבע בדמעות של עצמי

               שאין דבר יותר כואב מלב

               שלעולם לא אשכח.

 

               טוב אז חשבתי. אבל הזמן

               הראה לי: שהבכי מתייבש

               שאני שוכחת

               ושיש תנועות שאסור לקחת כמובנות מאליהן:

               מבט לימין

               או מבט לשמים

               הושטת היד כדי לכבות את האור לפני השינה

               או כדי ללטף את החתולה.

 

               במיטה הכהה שצפה באור הכהה

               בגוף שעטוף בתכריכי הזיעה

               הבכי יבש. והכוכבים

               שרים שיר מוכר

.

* הציורים, תחריטים האלה הם של Valerie Hammond, לצערי האתר שלה לא תקין, אני אספתי מכאן ומשם.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: