התבהרות

כח' בסיוון

.

על הכריכה של המחברת החמישית מודבק צילום מתוך תערוכה שהשתתפתי בה באוקטובר 2006 (לא היתה לי אז תודעת תיעוד וגם לא מצלמה ועל כן תודה למירב חברתי שצילמה). זו היתה תערוכה קבוצתית שנקראה 'מה הופך ציפור לציפור' ונערכה בסטודיו של אמנים בשכונת נווה שאנן בתל אביב. הסטודיו שכן בבית מלאכה נטוש ואהבתי את החיבור בין הליכלוך הישן והלובן של הסיד שנמרח על הקירות כרקע לעבודות שלי, שגם הן עשויות מחומרים ישנים ונטושים. מכיוון שהכל היה ככה חשוף ופשוט, אז גם הספוטים הקטנים שהבאתי נהיו חלק מההעמדה, וגם מפצל הכוח קיבל נוכחות. האמת היא שהוא אומר בדיוק את מה שאומרות העבודות, את מי שהייתי אז: הרבה זהויות שנמשכו ממני והלאה, הרבה חוטים שהלכו אל הרבה דברים שהאנרגיה שלי התחלקה ביניהם.

.

.

אבל כמעט שנה אחר כך, בספטמבר 2007 קרה הדבר שלא יאמן. לילה אחד היא הופיעה, ככה פתאום כאילו משום מקום. היא הגיעה והביאה איתה את הסיפור שלה. הסיפור לכד אותי והתחיל למלא את כולי ולהיכתב. התחלתי לכתוב ספר, והבנתי את זה די מהר. זה הפתיע אותי ושימח אותי ונעשה הדבר הכי חשוב מכל הדברים כולם. וזה יפה, כי המחברת החמישית מתעדת את תהליך הכתיבה, דברים שכבר שכחתי, זה טוב להזכר עכשיו באופן בו הדברים נעשים, חלקם מתוך מחשבה תחילה, חלקם בדרך המקרה, וחלק באופן בלתי ניתן להסבר בכלל.

 .

.

.

עכשיו כשקראתי את ההתחלה של הדברים, גם מצאתי שם משהו ששכחתי בכלל. ראיתי אז סרט מרתק, על אישה אחת שכתבה ספר שלא הצלחתי לקרוא עד הסוף מרוב שהוא נורא, אבל היא עניינה אותי מאוד. קוראים לה דומיניק אוֹרי, ואחד הדברים שהיא אמרה שם נתן את הדחיפה האחרונה להולדת הגיבורה שלי. היא דיברה על האפשרות הזו שהיא השתמשה בה, לכתוב את עצמך באופן הכי חשוף על ידי יצירת התחפושת הכי קיצונית, וזה מה שהחלטתי לעשות, וככה היא נולדה, הטבחית שלי.

6 תגובות to “התבהרות”

  1. שוֹעִי Says:

    מיכל יקרה,
    עבודות החפצים שלך נראות כמעט כמו שזירה בין Ready-Made דאדאיסטי וסוריאליזם. ומרוב חשמלים בעיין אהבתי גם את התיאור האחרון שבו ציינת מה טען בחשמל את הדמות הראשית.

  2. תמי ברקאי Says:

    הו, זכרונות רחוקים ומתוקים מימי הסטודיווהציפורים שאולי הן ציפורים ואולי לא.
    וגם אני מאד אוהבת את האופציה שהוצעה ושימשה אותך (מסתבר), לכתוב את עצמך הכי חשוף ע"י תחפושת קיצונית. נפלא.

    • mooncatom Says:

      שלום לך אשת סטודיווציפורים,
      (בטח התחבר לך בטעות אבל יצא יפה)
      איזה בת מזל אני שאירחתם אותי.
      וגם מסתבר,
      'תחפשתי, נכון.

      ותודה על הכל תמי.

  3. אמא Says:

    האישה שהולכת על הגלגל המקושט קנתה את לבי ומאוד נקשרתי אליה .היא צועדת בבטחון אל הבלתי נודע ,אל הסוף או אל ההתחלה, אל האבדון או אל התחיה.או אל מה שיהיה יהיה. אפשר לפרש את הצעידה שנראת כנחרצת איך שחשים.רעיון גאוני.

    • mooncatom Says:

      זה בדיוק העניין עם הגלגל אמא,
      שהוא גם וגם, הוא מסתובב ככה,
      שמה שהיה רגע קודם למעלה,
      נמצא עכשיו למטה,
      ומה שנראה כסוף, מסתבר כהתחלה,
      או להיפך, וחוזר חלילה.

      אני כל כך שמחה שאת אוהבת.
      (ואני אוהבת אותך)

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: