הזירה הקטנה שלי

ו' בתמוז

אז בנובמבר 2009 הדלקתי כאן את האור. הגיע הזמן לכל מה שנצבר בי בשנים האחרונות, רקד לי בבטן והתבשל במחברות. אם הייתם שואלים כל אחד שמכיר אותי, גם אם הוא לא אוהב אותי, יגידו לכם ישר: מיכל? בלוגרית מלידה. פטפטנית, נרקיסיסטית, אקסביציוניסטית, חושבת שהיא מצחיקה, יש לה מה להגיד על כל דבר, דעתנית ואובססיבית, בוטה, מעצבנת ומבעבעת כמו בקבוק סודה. מהיום בו התחלתי לכתוב כאן המקום הזה הוא מקדש המעט שלי, הוא שומר עלי בתהפוכות חיי והוא עוגן לקיומי המיטלטל תדירות. רק כשצילמתי את המחברת בשביל הרשומה, שמתי לב לכותרת מעל לציור, זה שייך לשמחות של ה'זוּם-אִין', ואני חושבת שהיא אומרת הכל.

.

[2010]

בחודש מרץ עשיתי לעצמי תרגיל סטייל 'ז'ורז' פרק', שבו במשך 17 ימים הייתי שפחתם החרופה של 17 חוקים מופרכים וכיפיים שהמצאתי. ועוד דבר מרגש קרה באותו חודש, קניתי מצלמה דיגיטלית. והפתעה הפתעה, הפכתי לאישה שאוהבת לצלם. אלה התמונות הראשונות שצילמתי, בדרך הביתה מהחנות. וזה כל כך אופייני למרץ, העובדה ששני צילומים שצולמו בהפרש של כמה שניות, נראים כמו שתי עונות שנה אחרות לגמרי.

.

'משהו עגול' נפרש על פני חודש מאי, ובו לכל רשומה צוותה תמונה של, כן, משהו עגול. וביוני הלכתי בכל בוקר לים וכשחזרתי כתבתי את 'יומן ים'. ביולי עשיתי לי 'בית' ושיתפתי את העולם בנפתולי הטיח שלי, ואחרי שעברתי לכאן יצאתי במשך תקופה ל'מסעות' אמיתיים ווירטואליים מכל מיני סוגים. את אוקטובר הקדשתי ל'ציפורים' ואת דצמבר ל'מרובעים', הסרוגים והשיריים.

.

[2011]

בתחילת השנה התחלתי לעבוד והעבודה שתתה לי גם את כל הזמן וגם את הכוח לכתוב. הבלוג עזר לי לשמר את הקול הפרטי ואת הקיום החלומי שלי. אפריל היה כולו 'ירוק' ואת יולי הענקתי ל'שלוש בקפה' ועלילותיהן. בנובמבר ודצמבר הלכתי ושבתי על הציר המוביל ומתפתל בין 'יוגה וגשם'.

.

[2012]

הפרויקט הגדול האחרון שלי היה קודם כל פרויקט חיים ואחר כך פרויקט בלוג. עשיתי את חודש המסע שלי בהודו ואז הקדשתי לו חודש כאן. הנה עוד שניים, להתרפק עוד קצת.

.

.

מאז שחזרתי כבר היה פרויקט 'ורוד' והנה עכשיו אני מטריחה אתכם בחיסול ממוקד ומתועד של '13 מחברות'. אני מפתיעה ולא באמת מפתיעה את עצמי, ומה שחשבתי שיקח חודשיים לוקח חודש אחד. בסוף יוני אגמור את הפרויקט הזה. ומה אעשה ביולי, החודש בו ימלאו לי חמישים, אני עוד לא יודעת. יש לכם אולי רעיונות או בקשות?

12 תגובות to “הזירה הקטנה שלי”

  1. דורית Says:

    אוי, כמה הספקנו.
    היה לנו כיף, היה לנו מעניין ויהיה לנו עוד המון.
    אין כמוך, אחותי

  2. שוֹעִי Says:

    מיכל יקרה,
    לגיל אין הרבה משמעות; הגוף אולי מעט מאבד גמישות וקצת חיוניות, אבל בדרך כלל עם הגיל– מקבלים יתר פיצוי של גמישות וחיוניות בהיבט הנפשי/הכרתי/ מנטלי. למי שיש תום כמוך (זוהי אחת התכונות שאני מעריך במיוחד, ואין לבלבל אותה עם תמימות) אין גיל. איבדתי בשנה שעברה חבר שרק אחר פטירתו התברר לי שהוא כבר חצה את השבעים (היה מבוגר מהוריי), ובחיי, מעולם לא חשבתי שהוא רחוק כל כך מחמישים.
    ותודה על כמעט שלוש שנים של חברות וירטואלית, על מה שהיה ועל מה שלהבא
    ממני, גור החתולים (-:

  3. תמי ברקאי Says:

    אני חושבת שמאד יהלום אותך לעשות רשימה של 50 דברים שכדאי לעשות – בבלוג ומחוצה לו – לכבוד יומולדת החמישים.
    בטוחני שיהיה מאתגר משמח ומרתק לכל הקוראים בדבר.

  4. תמי ברקאי Says:

    קדימה. דבר אחד אנחנו כבר יודעות שנמצא ברשימה, נשארו עוד 49 בלבד!

    • mooncatom Says:

      רשימה את אומרת?
      זה רעיון מקסימיישן!
      אני אחשוב על זה תמיצ',
      אני אחשוב.
      (את מתכוונת למקום שמתחיל באות ה'?)

  5. avivamishmari Says:

    הממ. אולי תכתבי לנו יומן מחיים חלופיים? נניח שהיית גרה בתוך אחד ההיביסקוסים האלה מגינת דובנוב (אני לא בטוחה שהם משם, רק מדמיינת).

    • mooncatom Says:

      מג-ניב !
      "תגידי לי, איפה את חושבת שאת חיה, אה?"
      "בתוך היביסקוס!"
      "אההה, זה מסביר הרבה."
      תודה
      אביבית.

  6. אמא Says:

    אוי !!! את מכירה את עצמך כל כך טוב.כל ההגדרות שלך נכונות מאוד.ומדויקות.
    ואומרת זאת שמכירה אותך מיום הוולדך.מיוחדת היית ומיוחדת נשארת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: