גרסת הכותבת:1

ז' בתמוז

.

הבלוג הלך והתפתח, הלך ונהיה לי לבית מיטיב, ובמקביל הלך הספר שלי ונהיה. זה היה קצת מטורלל מה שעברתי איתו, מהוצאה קטנה הוא עבר במפתיע להוצאה גדולה, ולכן הוא נערך על ידי שתי עורכות חכמות ורגישות, נבדק על ידי שתי עורכות לשון חדות עין, עוצבו לו שתי כריכות, ולקינוח החלפתי לו את השם. בדיעבד אני לא מצטערת. זה היה מורט עצבים, אבל גם מרתק ומחכים, והיה לי טוב, אחרת בכל גלגול.

בסוף הוא יצא, והביא איתו עוד ועוד מתנות, רגעים קשים ורגעים מרגשים, התנסויות חדשות: צלם מקצועי צילם אותי ומאפרת מקצועית עשתה אותי כשירה לצילום הזה, והשתתפתי בקטלוג הבכורות הראשון של ההוצאה, היו לי שלוש דקות התהילה שלי בראיונות וכתבות ברדיו ובעיתונים, היו לי כמה שעות בשבוע הספר ואפילו חתמתי לאנשים, הספר הוקלט ואפשר לשמוע אותו, קיבלתי ביקורות הוגנות ואפילו טובות וקיבלתי גם ביקורות של רעל טהור. אבל הדבר הכי כי, שהיה ונשאר הכי הכי, זה העובדה שהמון אנשים, נשים וגברים בכל הגילאים, קראו ואהבו ואפילו טרחו ומצאו אותי כדי להגיד לי את זה, ובשביל זה, הכי הכי בשביל זה, כתבתי ואני ממשיכה לכתוב.

אבל לא את הכל יצא לי להגיד. כלומר התראיינתי, שאלו אותי כל מיני שאלות, דיברו איתי הרבה על אוכל, ונכון שאוכל הוא מרכיב חשוב בספר אבל הוא רק תירוץ כדי לדבר על דברים אחרים. ניסו להדביק לו כל מיני עניינים רוחניקים שאין בו בכלל. ניסו לייחס לו ולי כל מיני אג'נדות טרנדיות שונות ומשונות. כל זה לא באמת אכפת לי. רק שלא אמרתי את כל הדברים החשובים שיש לי להגיד עליו, ועכשיו אני קוראת במחברות את תהליך כתיבתו ויציאתו לאור ונזכרת ורוצה.

.

למשל לא יכולתי לספר שאני המצאתי לי ז'אנר, כן באמת, אני קוראת לז'אנר הזה 'רומן פוסט-רומנטי' על משקל הרומנים הרומנטיים של פעם, אבל עם טוויסט פמיניסטי. יש לי חברה שקוראת לו 'רומן רומנטי לאנשים אינטליגנטים', ואני אוהבת את ההגדרה הזו. כתבתי אגדה שהגיבורה שלה נסיכה. האגדה שלי קורית בתל אביב של שנות האלפיים והנסיכה שלי מוקפת בנסיכים ודרקונים, פיות ומכשפות שחיים במציאות הזו כמוה. הרגשות, המאבקים, התהליכים, הקסמים והאהבה הם בדיוק כמו באגדות העתיקות. אין לי ולא היתה לי שום יומרה ספרותית גבוהה, מה שבאמת רציתי זה להעביר את הקוראים שלי תהליך רגשי יחד עם הגיבורה, דרך האגדה רציתי לספר על אנשים אמיתיים וחיים אמיתיים, ויש דברים שהיה חשוב לי לאמר: שנשים יכולות להיות חזקות וחלשות ביחד, שאין סתירה בין פמיניזם ושיוויון לרומנטיקה, שמשפחה ואהבה אכפתיוּת חברתית וחמלה הן מה שחשוב באמת, שייעוד ותשוקה הם מפתחות להעצמה ועצמאות של נשים.

~

ובצירוף מקרים מופלא, מאלה שאני מתה עליהם, אז בשבוע הספר זכיתי להיות מוזמנת על ידי איילת לטוביץ' להתארח לשיחה קטנה איתה בגלי צה"ל בשבוע הספר, ושם אמרתי חלק מהדברים האלה וזה עשה אותי מאוד מאוד שמחה. אז הנה יש לי לינק: ואפשר לשמוע. אזהרה: אני מצחקקת הרבה. (הלינק מוביל לרשימה, התכנית היא הרביעית ברשימה, ולמזלי אני ראשונה בתכנית, הידד.)

10 תגובות to “גרסת הכותבת:1”

  1. שוֹעִי Says:

    מיכל יקרה,
    חיית הכיס שלמעלה הביאה אותי לחשוב שמא לא כתבת רומן פוסט-רומנטי אלא רומן kiss המשלב בתוכו גם מתכונים להכנת קיש. והראיון בגל"צ, הצחקוקים שלך
    מדבקים (-:

    • mooncatom Says:

      ואצלנו במשפחה יש דחף בלתי נשלט
      לא להגיד 'קי'ש כי אם 'קיש מיר אין טוכעס',
      אז זה לגמרי מסביר את העניין :-)
      תודה
      שועי.

  2. דנא Says:

    כבר די הרבה זמן אני מסוקרנת מהספר שלך.הראיון עם איילת גירה את סקרנותי עוד יותר אפילו. שאלתי בחנויות ולא מצאתי-איך אפשר להשיג?

    • mooncatom Says:

      תודה דנא,
      את משמחת אותי מאוד
      ואני מקווה לא לאכזב…
      מכיוון שהספר יצא בכינרת זב"מ, אז יש יותר סיכוי למוצאו בצומת ספרים, ואם אין אפשר לבקש ויביאו.
      איזה כיף שעשה לך תיאבון!

  3. דנא Says:

    אז לקח קצת זמן אבל מצאתי אותו. דווקא כשכבר לא התכוונתי לחפש, לשאול אם יש להם… הוא היסתכל אלי מתוך הערימה של הספרים "הפגומים" (מה פגום בצבע אדום על השוליים?) ולקחתי. יש בטח סיבה למה הוא החליט עכשיו לצאת מהמחבוא.

    • mooncatom Says:

      יאאאאא….
      אימאלה איזה פחד.
      אני מקווה שלא תתאכזבי,
      ואני גם מקווה שלא תגלי פתאום
      שחסר דף ועוד דף עם איזה משהו
      עסיסי במיוחד :-)

      תודה דנא

  4. דנא Says:

    לא חסר אף דף… בדקתי. וזה קצת מצחיק שאת מפחדת שאתאכזב למרות שאני יודעת איך זה בדיוק כי אני תמיד מרגישה ככה לפני כל דבר שאני מכינה למישהו במתנה.וחוץ מזה אכזבה באה מתוך ציפיה ופה אין לי ציפיה רק הרבה סקרנות.

    • mooncatom Says:

      כן,
      בדיוק.

      אולי נשרו מילים?
      אולי נשמטו אותיות?
      אולי פתאום הגיבורים התמרדו,
      ועשו דברים בלי לקבל את אישורי?

      תודה דנא,
      תיהני!

  5. דנא Says:

    אי אפשר לכתוב פה את כל מה שיש לי להגיד לך….כן התחלתי וסיימתי אתמול, את זה אפשר להגיד ואני אומרת את זה בתרועה גדולה-התולעת חיה ונושמת !תוכלי לשלוח לי מייל? אפשר דרך הבלוג שלי אם לא בא לך לפרסם פה.תודה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: