על האופניים אל הירח

ח' באלול

אח איזה בוקר. הוא התחיל בכך שהפכתי לאזרחית קשישה מן המניין. מסתבר שאחרי גיל חמישים מקבלים את הזכות המפוקפקת משהו, להגיע ללשכת העבודה פעם בחודש במקום פעם בשבוע. נו ומה, מה אעשה עכשיו עם בקרי יום ראשון שכבר נהיו לי לרוטינה נעימה של נקיפת אצבע ורכיבת אופניים? טוב בסדר. אני קשישה וזהו. אז אחרי שקיבלתי את התואר ואת ההטבה הנלווית אליו, עליתי על האופניים כצעירה לכל דבר. ודווקא, דווקא עליתי את העלייה של דיזנגוף, בכוונה, כי אני עדיין צעירה ומדוושת להפליא. צילמתי את הדבר היפה הזה שכבר המון זמן אני מתכננת לצלם. ואז גלשתי במורד שדרות בן ציון, וקשרתי את האופניים והלכתי לדיזנגוף סנטר שכבר הזכרתי כאן כמה אני אוהבת אותו.

.

הרחוב חם והביל ואז כשנכנסים לבניין הממשלה המיזוג מקפיא, ואז שוב החום של הרחוב ואז הקור שבדיזנגוף סנטר, והגוף מחשב להסדק מהמעברים האלה. לקח לי קצת זמן אבל אז הבנתי, שזהו בוקר שכזה, כי יש בקרים זיגזג, מה לעשות. רגע אחד את בשיחה מענגת עם מוכרת צעירה בחנות ספרים, וקונה שניים נפלאים ויוצאת ברוח מרוממת, ורגע אחר כך את מגלה שבשרותים של הסנטר הכניסו המצאה שטנית. אז זה ככה, בימינו אין מקום שקט. אין שקט לעיניים ואין שקט לאוזניים וגם לעשות פיפי כבר אי אפשר בשקט. אז התרגלתי למוסיקה הזו הרועמת בכל מקום אבל היום נדהמתי לגלות שאם אני רוצה לסדר את השיער שנפרע לי, אני צריכה לראות במראה לא את עצמי, כי אם פרסומת. במראה שבשירותים, כן, בחיי. זה כל כך נורא שזה הטיס אותי למשרדי הקניון להתלונן. טוב אז אני קשישה וגם נרגנת.

.

.

.

ואז הבנתי שהולך להיות משהו ממש טוב עכשיו: אני הולכת לראות סרט. אבל אויה. ההנאה בראיית הסרט התערבבה עם עוגמת נפש של מפגש עם צדקנות. כן, צדקנות, הצורך הזה לחנך אנשים? הוא יכול להיות עניין מאוד אלים לפעמים ואני כבר ראיתי את הסרט עם משהו מזמזם ברקע שנשאר מהאישה שהיתה חייבת לחנך אותי. וזה סרט כל כך יפה 'ממלכת אור הירח', תלכו. סרט שמימדים של פיכחון ואגדה משמשים בו בערבוביה, סרט על האפשרות לתיקון, על הזדמנות שניה לכל אחד ויהיה מוזר או חריג ככל שיהיה, סרט על אנושיות. וגם סרט יפה במובן היופי של המילה, כל תמונה בו פוצעת את הלב. וכמה מתאים לראות אותו היום, המקום שבו מתחיל הסרט נקרא 'קצה הקיץ' כן, ממש ככה.

.

את הדרך הביתה עשיתי ברגל, הליכה נעימה ומייסרת גם יחד, זיגזג בין מראות מקסימים כמו אישה עם גור שחור מתוק, והמוני הורים וילדים שחוגגים את היום האחרון של החופש הגדול, ומראות קשים כמו עשרות כרטיסי הזנות שמפוזרים על המדרכה שלא היה לי היום את תעצומות הנפש והכוח להתכופף ולאסוף. כן יש בקרים זיגזג והגרון נחנק מדמעות ואז מתמלא בלב שקופץ אליו משמחה וחוזר חלילה, והנפש נסדקת מהמעברים האלה בין קור וחום.

תגים:

9 תגובות to “על האופניים אל הירח”

  1. David Palma Says:

    היי מיכל, ראשית ברכות לרגל קשישותך המדופלמת (משום מה הקול הבוקע מסלט המחשבות הוא קול צעיר מאוד).

    ושנית, בסוף הסרט 'נס במילנו' של ויטוריו דה סיקה כל האנשים קשי היום של מילנו עולים על מטאטאים ומתחילים לעלות לשמים. הסצנה הזאת כל כך משמעותית עד שהיא כבר צוטטה לעייפה נשפילברג באי. טי. ועד go west של הפט שופ בויז.

    מה שויטוריו המופלא אומר לנו בניאו-ריאליזם העדין בשחור לבן שלו, שאם לא רוצים אנשים קשי יום אז לא צריך, וכשכל האנשים האנושיים האלה ממריאים לעננים נעשה ברור איזה מקום אומלל יהיה הכוכב הזה בלי כל האנשים האמיתיים האלה, אלה שמבינים שהמאבק הקשה והיומיומי על הקיום איננו אומר שאתה צריך להפסיק להיות בן אדם. או בקיצור כמו שאומרים חז"ל: "במקום שאין אנשים היה איש"…

    נס במילנו

  2. David Palma Says:

    הפט שופ בויז שודדים את ויטוריו דה סיקה (יחי ההבדל הלא קטן)

  3. mooncatom Says:

    תודה דודו, השלמת לי את הרשומה!
    וטוב,
    אז גם אני לא מתאפקת,
    כי הם יפים להלל
    וגם זה יפה.
    אחרי הכל… בכל זאת.

  4. דנא Says:

    הגדרות ומסגרות ומוסכמות הן לחלשי האופי וקשישות זה בכלל לא מספר. ואם כן אז הוא דווקא 3- עכשיו התפנו לך 3 ימי א' בבוקר.

  5. דורית Says:

    לא יכולתי להתרכז ברשומה הנפלאה בגלל המראה/מסך בשירותים. באמת? לא, ברצינות? מתי יניחו לנו לנפשנו. לאן אפשר לברוח אם אפילו בשירותים רודפים אותנו?

    אה, ושמת לב שיצא לדודו משפילברג – ידידנו משכבר הימים? לראות את בר רפאלי על מסך במראה במקום את עצמי – NOW, זה ממש משפילברג.

    • mooncatom Says:

      אוי דורקה,
      אני לא מאמינה ששכחתי את משפילברג.
      איך תודה שהזכרת לי. ובדיוק בדיוק,
      הסצינה הזו בשירותים, זה היה כל כך משפילברג.
      אכן, רודפים אותנו, זהו פוגרום.

  6. עדו Says:

    כרטיסי זנות על המדרכה הם מראה משובב נפש. זה אומר שמישהו מצא את הכרטיס מתחת למגב האוטו שלו וזרק אותו בשאט נפש על הרצפה. כל כרטיס כזה הוא עוד אזרח שבחר לא לפנות לזונה.

    • mooncatom Says:

      לא עדו,
      רואים שאתה לא מסתובב בתל אביב.
      הם מפוזרים על המדרכה, בכמויות, בכל מקום,
      יש מי שהולך וזורע אותם ברינה,
      ואני הולכת וקוצרת אותם בדמעה.
      זהו המצב.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: