מסע תענוגות

יג' באלול

לצאת לחופשה או לארוחת בוקר עם טעם של חופשה זה כבר לא עניין פשוט בימינו. לא אחרי שקראת את 'המפה והטריטוריה' של מישל וולבק, לא אחרי שנמלאת שאט נפש מכל ה'שאבי שיק' הזה של אנשים עשירים שרוצים להיות מוקפים בתפאורה פסאודו ישנה / כפרית / מהוהה / טבעית וכל החארטה הזה. אני מסבירה את עצמי טוב? את רוצה ליהנות מפשטות, וכל הזמן פוחדת שגם את חוטאת בסימולקרה, בהתאהבות בדימוי השחוק והמזוייף של פשטות.

חורף אחד לפני כמה שנים גילינו את חוף בת ים. הגענו במקרה לסככה פשוטה שכבשה את ליבי והיתה גם השראה ל'מקום של ארי' שבספר שלי. גם בחורף האחרון זכינו באושר פשוט ובלתי צפוי: בין עשרות גברים מסוקסים ישבנו ואכלנו ארוחת בוקר מושלמת שהגישה לנו אישה שהתאהבנו בה מיד. אז אני מודה שהתפחדתי קצת כשחברתי ג'ין לואיז המכונה סקאוט, הציעה שניסע לשם הבוקר. ואם יהיו מליון אנשים, ואם נרגיש שאנחנו מנסות לשחזר משהו אבוד, ואם כל הנאמר בפיסקה הראשונה יכה בי בעוצמה כזו שכבר לא אוכל ליהנות?

.

סקאוט עלתה לאוטו, הניחה מאחור שקית עם ספר שנתתי לה מזמן והפלגנו לנו לחופשתנו. החוף הבת ימי שקיבל את פנינו היה החוף הבת ימי המוכר. הים היה טורקיז סוער שמרמז כבר על הסתיו שמעבר לפינת אלול / תשרי. הגברים המסוקסים עוד שיחקו כדורגל, כל השאר עשו את מה שעושים בים, ואנחנו עשינו את מה שעושות שתי נשים שכבר מודעות לכל מה שנאמר לעיל, שכבר יודעות שהכל מראה בתוך מראה בתוך מראה, ועדיין. החנינו את משקפי השמש שלנו על מפת השעוונית הפרחונית, הרמנו את הרגלים ונתנו לעצמנו לראות שעדיין.

.

.

.

.

לחם אחיד, סלט בסיסי של עגבניה, מלפפון, בצל ופטרוזיליה עם לימון, שמן ומלח, וחריץ גבינה מלוחה, וצלוחית זיתים, וחביתה מקושקשת. הגברים מהכדורגל כבר יושבים לידנו ואוכלים את אותה ארוחה בדיוק, סופיה שמגישה את האוכל היא אותה אישה אמיתית קצת קצרת רוח והמון טובת לב, והרוח היא אותה רוח והים הוא אותו ים.

.

חזרתי הביתה חול בין אצבעות רגלי, פרועה ושמחה, ורק אז הסתכלתי איזה ספר חזר אלי ונהיה לי כזה חיוך. כזה. 'מסע תענוגות בארץ הקודש' של מארק טוויין. בחיי. אז איך אני יכולה בלי ציטוט קטן לסיום?

"…נדמה שמכל הארצות בעלות הנוף המדכדך, ארץ ישראל מחזיקה בכתר. הגבעות קירחות, צבען דהוי, וצורתן רחוקה מלשובב את העין. העמקים הם מדבריות מכוערים המעוטרים בשוליהם בצמחיה דלה שפניה כמו אומרות יגון ויאוש. ים המוות וים הגליל נמים את שנתם בלב מרחב גדול של גבעות ומישורים, שבו מבטך אינו פוגש שום גוון מלבב, שום עצם מרהיב, שום מראה ענוג חולם בערפילי ארגמן או מנומר בצללי עננים. כל קו הוא גס, צורם, וכל תו הוא חד, ללא פרספקטיבה, המרחק אינו מחולל כאן קסמים. זוהי ארץ משמימה, חסרת תקווה, שבורת לב …. ארץ ישראל שוממה ומכוערת." (1867)

.

אוי כמה שאני מצטערת על טוויין היקר, ועל כך שלא בא איתי ועם סקאוט לארוחת בוקר בחוף בת ים. אני בטוחה שזה היה משנה את דעתו על ארצנו מקצה אל קצה, והמילה תענוגות שבכותרת ספרו לא היתה ספוגה בסרקאזם שכזה. כי אני בטוחה שסופיה היא אישה כלבבו והסלט שלה הוא סלט כלבבו ואין לי בכלל ספק שהוא היה רואה את הכל באור לגמרי אחר אם היה אוכל אותו איתנו.

14 תגובות to “מסע תענוגות”

  1. עדה ק. Says:

    באמת הייתה יכולה להיות לו חוויה מתקנת.
    והו, ג'יין-לואיז-הלא-היא-סקאוט. הספר האהוב עליי.

  2. דנא Says:

    מחוזות ילדותי האהובים ברשומה אחת-חוף בת ים, סקאוט ופשטות בלתי מזויפת. תספרי לי בסוד איך אפשר למצוא את סופיה?

  3. תמי ברקאי Says:

    קחי אותי מיכלי לארוחת בוקר בבת ים!

  4. כרמלה כ. שלומי Says:

    כל פוסט שלך- מסע קטן

  5. שוֹעִי Says:

    מיכל יקרה,
    אשר למרק טוויין, הוא דווקא די נהנה מן הכנרת. ‪‬
    ולבת ים באמת יש חופים יפים להפליא, הייתי שם באיזה אירוע לפני כמה זמן במסעדה על החוף ונהניתי גם מהחוף וגם מהמקום.
    חוץ מזה, לאוליארצ'יק יש כמה שירי אהבה לחופי בת ים ("קו 26" "ניו יורק" ועוד כמה וכמה).

    • mooncatom Says:

      יש בבת ים חוף טוב,
      ואוליארצ'יק באמת כתב אהבה לבת ים
      נפלא כמו שהוא יודע…
      בעניין טוויין,
      מה שהוא אומר אחר כך ובאמת מופיע אצלך ברשומה,
      זה שארץ ישראל, וגם הכינרת, היא נוף פנימי,
      נוף חלום, צריך לראות אותה דרך הלב יותר מדרך העין.
      בזה אני נוטה להסכים איתו.
      תודה שועי.

  6. אלה Says:

    כל פעם נהנית מחדש
    את כותבת נפלא
    גם אני גיליתי את החופים הללו , עוד מזמן כשהר הזבל של יפו עוד התנוסס לו בגאווה , וקצת דרומית לו היו לגונות מקסימות , שנהרסו לא מזמן ע"י הטרקטורים לטובת טיילת וגבעות מוריקות שמגיעות עד בת ים.

    האם סופייה היא אחת ובלעדית וסודית ? יש סיכוי שתחלקי עימנו איפה המקום ?
    האם לחוף של המסעדה של סופייה יש שם?

    • mooncatom Says:

      אלה,
      שלום לך,
      כמה טוב שאת כאן.
      ואיך הזכרת לי עכשיו את השיטוטים בהר הזבל שמה,
      אספתי שם חתיכות של בלטות מצויירות שהים הפך לחלוקי ים
      עם שארית של דוגמת ציור. ואני חייבת לצלם אותם ולחלוק…
      ת ו ד ה.

  7. ido2267 Says:

    בעקבות הפוסט הזה נסעתי עם הבן הקטן לפלמחים בשבת (30 שקל הם לוקחים שם בכניסה!) . הוא נהנה מאד , אני , שהייתי צריך למנוע ממנו לשחות לקפריסין, קצת פחות.
    חוץ מזה, במשקל הנוכחי שלי, אני מפחד שאם אצא מהים, מיד יבואו החבר'ה מגרינפיס וידחפו אותי בחזרה פנימה.

    • mooncatom Says:

      הים הוא קסם והבן שלך עדו, מבין את זה,
      זה כבר מספיק, לא?
      אבל כן, אני מבינה שזה לא היה קל, קודם לא לרצות להכנס למים ואחר כך לא לרצות לצאת מהם, והכל מהסיבות הלגמרי לא נכונות :-)

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: