אות, מילה, ארוחת צהרים

יח' באלול

כל הבוקר הסתובב לי משהו בראש. זו לא הפעם הראשונה שהוא כאן, יש כבר תיקיה במחשב שלי שקוראים לה 'מילים' ואיכשהו לא נהיה פוקוס. אבל דודו פלמה שאצלו 'יורים ובוכים ואחר כך גם אומרים שירה', ושועי שכבר הזכרתי, הם מין צמד חמד כזה. הם כבר סיכמו ביניהם מזמן שהם אחים, והפעם הרשומה שלי היא תולדת החיבור הזה והחיבור שלו אלי. תוך שאני כותבת את זה אני מבינה, שכרגיל סך הדברים גדול מהם כשהם בנפרד. אבל תיכף.

שועי התחיל מזה שדיבר בתגובתו על אבן השפה, כלומר על הצילום של שולי המדרכה התל אביביים הכחולים הנחשקים והמרוטים בחינניות (שגם מגיבות אחרות חיבבו. למי שאינו מתמצא, הרשומות החודש משתרשרות זו מזו על ידי התגובות שלכם הקוראים. אני נדלקת על תגובה ומפתחת ממנה את הרשומה הבאה). כשקראתי את צירוף המילים 'אבן שפה' התחיל להבהב לי הדבר הזה במוח, ותוך כדי הכנת ארוחת הצהרים שלי צילמתי עוד קצת, והוספתי לצילומים אחרים שהיו באותה תיקיה שהזכרתי כבר, ובינתיים הגיע דודו עם תגובתו ואמר את זה ברור. ובזאת נחתמה העיסקה: הכנת ארוחת צהרים ומחשבות מילים אלה דברים שהולכים אצלי הרבה ביחד, והפעם הם גם יהפכו לרשומה.

.

אבני שפה, כמו אבני משחק, כמו ה'בדידים', שהיו פעם בשיעורי המתמטיקה (שגם היא שפה בעצמה) וכמה יפה היא המילה הזו, בדידים. ואיך שהכל הולך מחומר אל צורה: אותיות, מילים, משפטים. דיבור, שירה, מחשבות מנוסחות, נכתבות. מילים, ספרים, בני אדם.

.

.

.

יחידות בדידוּת, שמתחברות מהאין פשר אל משמעות, שמגיעות מהריק ונהיות יש. וכאלה גם אנחנו. ישובים איש איש אל שולחנו, אישה אל המחשב שלה, ומתחברים באוויר של מילים, יוצרים משהו חדש.

.

.

.

10 תגובות to “אות, מילה, ארוחת צהרים”

  1. avivitmishmari Says:

    אני שמחה שחבורת הבטטות המסתופפת בפוסט עשתה משהו עם עצמה.

    כמו כן, מה היה לו יוני דואר היו גם מאייתות / שרות את ההודעה שהן מעבירות?

    • mooncatom Says:

      בטח אביבית,
      לא מדובר כאן בבטטות כורסה,
      כי אם בבטטות שטח ספורטיביות ונמרצות.
      ויוני הדואר שאני מכירה?
      מחרבנות לך על הראש את ההודעות :-)

  2. ריבי Says:

    הרשומות הללו הן קצת כמו להסתכל איך זזים הגלגלים אצלך בראש… ויש גם תמונות שממחישות…מרתק.

    • mooncatom Says:

      בדיוק ככה ריבי,
      חוץ מלשעשע ולאתגר אותי,
      הפרויקט הזה הוא גם הצצה
      לצד האחורי של כתיבת רשומה,
      לתפרים הנסתרים שלה.
      ת ו ד ה.

  3. עדה ק. Says:

    באמת הירקות בצילומים מזכירים בדידים, חוץ מהבצל הסגול בהינומה שלו. אבל הכי אהבתי את הציפורים (יונים?) על הרקע הספירי. וגם אהבתי את ההתחברות מן האין פשר אל המשמעות. זה מזכיר לי חתיכות של פזלים שמוצאות בהדרגה את מקומן בתוך התמונה השלמה.

  4. אמא Says:

    אהבתי את תמונת הבטטות . תחילה נראות מה זה "בטטות" והנה נהפכו למשהו מרהיב ,כתום ומרוסס כוכבים.ומעורר את התאבון.מחר אשתדל לעשות כזה.

  5. שוֹעִי Says:

    מיכל יקרה,
    מתנצל שאני מצטרף לאיחוד המשפחות ביני ובין דודו (גם את אחותנו, לא?) בכזה איחור. אחזתני השפעת במלוא שפעתה ביומיים האחרונים והיה לי קצת קשה לחשוב מימין לשמאל וגם משמאל לימין. בכל אופן, את מכירה את "ספר יצירה" (יצירה אמוראית ארץ ישראלית מן המאה השלישית לספירה כנראה ואולי גם מאוחרת יותר)?
    על כל פנים, שם אבני הבניין של העולם הם האותיות העבריות, כעין אטומים או גופיפים המתנועעים בהויה כולה: אבני-שפה.

    • mooncatom Says:

      הנה שועי בא,
      להרחיב את היריעה!
      כמובן שאחפש את 'ספר היצירה'
      גם ספר, גם יצירה, וגם עוד כל מה שאמרת.
      ת ו ד ה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: