מחווה לזן נכחד

כד' באלול

אם הייתם צריכים לדמות את תל אביב לאישה, היא בטח היתה צעירה. שיערה הארוך אסוף ברישול בקליפס פלסטיק, רפויית איברים ומבט, רוכבת על אופניה לאיטה ובאותו זמן גם מדברת בטלפון הנייד. אבל אם אני הייתי צריכה לבחור את האישה שמסמלת בשבילי את עירי האהובה, הייתי בוחרת בפולניה בגיל העמידה. איך נזכרתי בה פתאום? בגלל שועי שהזכיר את קבוצת הזקנות הפולניות בתגובתו לרשומה הקודמת. הפולניה היא מי שהפכה עם השנים לשנינה והושמה לקלס, היא שק החבטות האולטימטיבי של העם הזה, אבל בשבילי היא אות ומופת. היא גיבורת הבדיחות האולטימטיבית אבל היא גם הגיבורה שלי. אחת כזו שהיא תערובת מופלאה של חכמה ובורות, של אכזריות, תמימות ואלגנציה מסוג מאוד מסויים. תמצית הבורגנות התל אביבית, הרבה פעמים מי ששרדה את השואה או סתם איזה סיפור הגירה ועליה עם הרבה אובדן בצידו. ביום היא ניהלה את העסק (מכולת, גלנטריה, פרפומריה ושות') ביד רמה עם הבעל שלה, ואחר הצהרים את המטבח ואת חייהם של הילדים שלה. ובערב היא שיחקה קלפים באותה נחישות נחרצת שאינה יודעת פשרות. בכל יום חמישי היא ישבה מתחת למייבש הענק אצל הספרית השכונתית ואז מרחה בקפדנות לק אדום על ציפורניים משויפות היטב. ביום שישי בבוקר היא ישבה בקפולסקי ואכלה סברינה עם הקפה.

.

היתה תקופה, ולא רבים היום כבר זוכרים את זה, שתל אביב לא היתה כל כך נהדרת כמו שהיא היום. זו היתה עיר זקנה ומתפוררת שהילדים שגדלו בה ברחו ממנה והילדים שלהם עדיין לא חזרו. ערי הלוויין משכו את הדור הבא אל בניינים חדשים והרבה ירק ותל אביב הלכה וגוועה. מי ששמרו עליה אז היו הפולניות הזקנות, שעשו את הצוּמוּד שלהן, והמשיכו ללכת בשמש הקופחת עם מטפחת שקופה על שיער סגלגל מנופח.

עם השנים הלך מעמדן של הנשים האלה וירד כמו הבריאות שלהן. הבעלים מתו, הילדים התרחקו למקומות של בורגנות צעירה, והיום הן כבר זן נכחד באמת. אבל אני שומרת להן עדיין פינה חמה בליבי. חנוך לוין עשה מהן מטעמים במחזותיו, יעקב שבתאי תיאר אותן באורח צובט לב בספריו, ואם בא לכם לצחוק עד דמעות וגם לבכות כמובן, אני ממליצה על הספר 'בזעיר אנפין' של ירמי פינקוס. שם הוא מתאר את משפחות הסוחרים הזעירים הפולניות בתל אביב של שנות השבעים שמונים. והוא עושה את זה כל כך טוב.

.

לסיום רשומת ההצדעה לפולניות יש קומפוט כמובן. כמה פולניות משובחות לקינוח: טליה שפירא זכרה לברכה שטבעה את הביטוי האלמותי 'כסף וזיזוּנים', גיציה קוחנה, הלא היא דורית פלד שתלמד אתכם חשיבה שלילית מהי, והכי הכי גדולות מכולן, הפולניות מ'זהו זה'.

.

התלבטתי הרבה לגבי התמונות לרשומה, ובסוף בחרתי בזירת סלון היופי, מרכז של הוויה נשית על כל פניה. אחווה ותחרות, כמיהה ליופי ועידון באמצע החמסינים, אחריות והצמדות לכללים נוקשים ולמשטר קפדני, וגם מעט מנוחה מתוקה אחרי כל העבודה הקשה.

~

פולניה פוגשת חברה שלה ברחוב. מאיפה את חוזרת? שואלת הפולניה. מהמספרה, עונה החברה. אה, מכריזה הפולניה, אז היה סגור?!

תגים:

18 תגובות to “מחווה לזן נכחד”

  1. ido2267 Says:

    ולמה תל אביב כל כך מבוקשת וערים אחרות *שיעול* לא כל רחוקות ממנה *שיעול* הרבה יותר זולות ולא פופולריות?
    כן, בגלל האוכלוסיה שתיארת בכישרון כה רב. נודניקית ומעצבנת ככל שתיהיה , הפולניה לא תכתוב גראפיטי על הקיר, לא תזרוק אשפה ברחוב ולא תרעיש בין שתיים לארבע. ערך הנדל"ן הגבוה של תל אביב צמוד היטב למדד וורשה ומאחורי מסך עשן של ציניות, לעג והשמצות כולם יודעים את זה.

    • mooncatom Says:

      מצטערת עדו,
      כנראה שלא היית בתל אביב המווווון זמן.
      תל אביב מכוסה בגרפיטי ובליכלוך,
      והרעש בין שתים לארבע הוא בדיוק כמו הרעש
      הנוראי בכל שאר שעות היממה :-)

      הפולניות ההן מתו כבר ברובן,
      ונשארה רק הפולניה הקטנה הזו שכאן,
      לבכות ולהרים כוסית (תה) לזכרן.

      • ido2267 Says:

        זהו כוחה של האינרציה. תל אביב הייתה מבוקשת בזכות האוכלוסיה שלה (בין היתר) יותר מאשר שכנותיה שגם הן שוכנות לחופו של הים. באמת קצת מצחיק (ואולי עצוב) שלמרות שבפועל ההבדל בין תל אביב ל,נאמר , בת ים , הולך ומצטמצם הפער במחירי הדירות עדיין קיים.

      • mooncatom Says:

        ואני כבר התאהבתי בחוף בת ים,
        ואתה תראה שהרבה תל אביבים צעירים
        יעשו את הנדידה לשם בקרוב.

  2. גוני Says:

    נהדר. תציצי פעם אצל נתן הספר בקינג ג'ורג', יש לו בחלון הראווה, ליד החלליות, דיפלומה מוורשה.

    • mooncatom Says:

      זאת המספרה שקצת לפני הנביאים? שנראית כאילו הזמן עמד מלכת ואף פולניה עדיין לא מתה? וורשה הקטנה!

      תודה גוני.

  3. גוני Says:

    כן, בדיוק שם.

    • mooncatom Says:

      כי בלי דיפלומה
      עוד עלולים לחשוב שאנחנו מ
      רחמנא לצלן, גליציה?

      אני רוצה לצלם את המספרה ההיא לפני שתעלם.
      תודה שהזכרת לי.

  4. כרמלה כ. שלומי Says:

    כתבת, כרגיל, נהדר.
    גם תל אביב שלי היא לא אשה צעירה. היא לא אשה בכלל. היא החנויות הישנות הקטנות שעוד נשארו בה עם המוכרים שאין להם לאן ללכת ובקושי יש להם מה למכור וככה הם נשארים בתוך החנויות הישנות שלהם כמו סירות שנסחפו בזמן

    • mooncatom Says:

      כן כרמלה, כל כך נכון,
      גם לי יש מקום חם לחנויות האלה בלב,
      זוכרת ששמתי את הלינק לבלוג ההוא אצלך?
      הנה אשים אותו גם כאן בשביל כולם,
      'המורדים',
      עצוב ומרגש.

      לא מזמן קניתי מרוצ'ינוס אצל אלברט
      בהמלצת גוני מהתגובה שמעלייך
      :-) מה זה טעים,
      נכון שאת מכירה אותו? בטוח.

  5. דנא Says:

    נו שוין… התל אביב שלי בכלל לא עלתה מורשה… היא עלתה מסופיה או מפלובדיב או מפסרז'יק וגם מפרנקפורט ומברלין. תערובת בולגרית יקית כזאת של אלה שהתישבו להם בדרומה של העיר ואלה שהתישבו בצפונה ואלה גם אלה לא התלוננו לא בכו ולא קיטרו. רק עבדו קשה כדי שהילדים יהיו ד"ר או לפחות אדווקאט. עם דיפלומה כמובן. אחר כך הם התערבבו קצת זה בזה וגם לאט לאט מעלמו להם מהעיר אבל הישאירו אחריהם צבע ואופי.

    • mooncatom Says:

      איזה חיוך שעשית לי ריבי…
      ברור,
      הפולניה היא הרי רק אחת מרבות, מרבים,
      שעשו את העירבוביה הזו למה שהיא,
      היא תבלין אחד בתבשיל הזה המיוחד.
      ולמרות הגוונים, היה גם הרבה דמיון בין כולם,
      בדיוק בדברים שהזכרת.

      וגם את כמו כרמלה בתגובה מעלייך
      בטוח מכירה את אלברט מהמרוצ'ינוס,
      תסתכלי בבלוג ההוא, ותתרגשי גם.

  6. ada k Says:

    תיאור נוגע ללב. והשורה התחתונה מצחיקה.

  7. David Palma Says:

    אני חושב שזה לא יפה לגנוב לי את הדודה הפולניה שלי (שלי הייתה דודה בלומה, אבל התקיימה תחרות אכזרית וחסרת פשרות בינה לבין דודה אסתר) עכשיו שאת מרגישה אשמה כמנהג עדת יוצאי לובלין מצד אחד וורשה מצד שני, עכשיו את יכולה לזכור שמנוחה תהיה לך רק בקבר (תמיד תהיתי אם דודה בלומה לקחה איתה את הקלפים לקבר כי שם היא תוכל "תנוח")

    • mooncatom Says:

      אני מרגישה אשמה סטייל וילנה,
      סבא שלי היה וילנסקי אמיתי :-)
      בלומה ואסתר משחקות עם בז'יז'ינה
      ועם סבתא שלי,
      רמי קוב בשמים.

  8. אמא Says:

    זכרונות ודמעות. זה מה שעושה לי הבלוג הפעם. אני דור שני לפלניות הזאת.את דור שלישי וכנראה יותר לא יזכרו את אותן המופלאות.

    • mooncatom Says:

      אוי אימאל'ה,
      עכשיו יש גם דמעות אצלי.
      ברור שחשבתי על השושלת שלנו,
      נכון שלא תל אביביות, אבל פולניות.
      סבתא היתה ככה, וגם אחרת, נכון?
      תודה אמא.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: