דעיכה וצמיחה

כה' באלול

.

מצחיק, אבל השביל המתפתל של פרויקט התגובות שלי, מוביל אותי היום ברשומה העשירית שלו, אל עצמי. או ליתר דיוק אל הספר שלי. אני יודעת שכבר דיברתי עליו הרבה עד עכשיו, ואפשר לראות בקטגוריה המוקדשת לו את כל ההיסטוריה של הולדתו. את הפחדים הראשונים שלפני, את ההתרגשות של ההתחלה והחגיגות של היציאה לאור וקצת גם על הבדיעבד בפרויקט המחברות. אבל מכיוון שהוא עדיין רק בן שנתיים (מצחיק שאני אומרת רק, הרי בימינו זה נחשב כבר לספר ממש ישן) אני מאמינה ומקווה שעדיין לא אמר את מילתו האחרונה.

.

.

.

.

בתגובתה לרשומה הקודמת, דיברה כרמלה ש. שלומי, ה'אמצעית', על החנויות הקטנות הישנות של תל אביב. אני הזכרתי בתשובתי לה את הבלוג הנפלא 'המורדים' שמתעד את העסקים האלה שהולכים ונעלמים. ואז פתאום הבנתי שאם הם היו אנשים אמיתיים, אז גיבורת הספר שלי ואבא שלה יכלו להיות בבלוג הזה. הבנתי שהספר מתאר את המסעדה שהאבא פתח ממש כשהבת נולדה והיא שימרה עד ש… טוב, לא אגלה יותר. הגיבורה שלי היא ילדה תל אביבית, כמו שהיו כרמלה וריבי, שריגשו אותי מאוד בתגובותיהן. היא גדלה במסעדה של אבא שלה, ברחובות ובחוף הים של תל אביב.

אני גדלתי בכפר סבא. מהיום שבו עמדתי על דעתי רציתי לגור בתל אביב, ומהרגע שהשתחררתי מהצבא אני כאן. למעט שנות הלימודים, שנתיים בירושלים וארבע בחיפה, שנים של געגועים עזים, הייתי כאן כל הזמן. שלושים שנות אהבה לעיר הזאת זה הרבה זמן, וזה מה שיצא בספר שכתבתי. גם בסיפורים שנמצאים כאן בדפים הנפרדים למעלה מימין כל הגיבורות גרות וכל העלילות מתרחשות בתל אביב בעיקר, היא נמל הבית שלהן בדיוק כמו שלי.

.

.

.

ואתם בטח יודעים למה אני אוהבת את תל אביב, נכון? כי אני אוהבת סלט. אני אוהבת ערבוביה, מגוון ושינוי מתמיד, ובתל אביב יש הכל. מיופי פשוט ועד פאר מעוצב, מלכלוך וחלודה ועד שיש וברק, משפריץ עייף ועד טיח רענן, מקוצים וחרולים ועד ירוק ופורח, משמש קופחת ועד גינות אפלוליות. כן, כמו זו שבה צילמתי את כל הסידרה. גינה ממש סודית של שקט, שצל ואור מרצדים בה על הירוק.

.

תגים:

6 תגובות to “דעיכה וצמיחה”

  1. ada k Says:

    בדרך כלל מקובל להגיד על תל אביב ש"אין לה אופי", אבל זה לא נכון (וגם אם היה לי ספק, שכנעת אותי בפוסט הזה). יש בה הכל, מכל הסוגים, כפי שמודגם היטב בצילומים היפים האלה.

    • mooncatom Says:

      הי עדה,
      אני כל כך שמחה
      שהצילומים מעבירים את היופי הזה,
      ושתל אביב נראית לך
      קצת יותר עם אופי ממקודם.
      ת ו ד ה.

  2. עדו Says:

  3. mooncatom Says:

    ממשהו
    ממשהו!
    איזה שיר
    איזה ביצוע
    איזה
    ת ו ד ה!

  4. אלה Says:

    ת"א ת"א – אחחחחח געגועים , לצערי הגרתי החוצה ממנה אולי עוד נשוב בעתיד, מי יודע .

    התגוררתי בה שנתיים ברח' פרוג – שם בסביבה ישנן לא מעט גינות נסתרות הדומות לצילומים שצילמת , ולא יכולת לתאר אותה יפה יותר, מסכימה עם כל מה שכתבת וכל מה שצילמת.
    מתה על הניגודויות שיש בה, והכי אהבתי אותה בשעות של שישי בין ערביים כשהשבת עמדה בפתח והרחובות לאט לאט התרוקנו – לא משהו שאפשר למצוא בשום מקום בעולם בכאלו עוצמות , האנרגיות של הרחוב והאנשים ובתי הקפה ,בשעות השישי של אחה"צ מתאדות לאט לאט והכל מתחיל להספג לתוך הדירות פנימה- ואז פתאום שקט , שקט נעים כל – כך….

    אגב הספר – אז ספרי איך משיגים אותו, בחנויות הרשתות הגדולות (לצערי אלו קרבוות למקום מגוריי ) לא מצאתיו , אז איך אני קונה אותו לעצמי כמתנת חג?
    אם זה לא מקובל לתת אינפורמציה כך סתם בתגובה , זרקי עצם ואני אדע להגיע אליו:-)

    • mooncatom Says:

      הי אלה,
      נכון תל אביב זה כמו חידק?
      האזור של פרוג נהדר,
      עם 'מעונות עובדים', בדיוק גינה כזו.
      ןמה שכתבת על השקט זה נהדר. בדיוק היום היתה לי שיחה עם חברה שבאה לגור במרכז תל אביב והופתעה מהשקט… יש שקט בתל אביב, שקט מפתיע ונסתר כזה, ובאמת הכי כיף זה בשבתות וחגים.

      ובעניין המתנה שלך לעצמך לחג.
      בחנויות של צומת ספרים אפשר לבקש שיביאו,
      זה ישמח אותי נורא אם תקראי,
      מקווה שלא תתאכזבי :-)

      תודה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: