חדשה

כט' באלול

.

השבוע, באחד משיטוטי מצאתי חתיכת שמים. זה לא שחסרים לנו שמים בארץ הזו, אבל יש משהו בחתיכת תכלת שמיימית פרטית שמעורר שמחה. בשמים הציבוריים, מתחילות לרעות בימים אלה כבשים. בודדות בינתיים לא עדרים, אבל כן. נישאות לכאן על משבי רוח קלים של סתיו מפורש. ביום עדיין חם אבל בלילה כבר שמיכה.

מכל החגים הכי אהוב עלי ראש השנה. הזדמנות להתחיל מחדש, והשנה אני הולכת על זה בגדול. חברה אחת שלי חכמה אמרה שיש משהו מאוד הגיוני בראש השנה היהודי שהוא חל בסתיו. כי הכל מייחל להתחדשות: גם הנפש שלנו וגם הגוף, גם השמים וגם הארץ. והיא אפשרית.

.

13 תגובות to “חדשה”

  1. idit segev Says:

    מקסים!

  2. ada k Says:

    תיאור מדויק מאוד של הסתיו, ואהבתי את חתיכת הפזל.
    ומשום מה מתנגן לי בראש זה.

    שנה מתוקה!

  3. דנא Says:

    ישר נזכרתי בזה..

    תבלין שמיימי (של סילברסטיין מתוך "בקצה מדרכת הרחוב")

    חתיכה של שמיים
    נשברה ונשרה
    דרך סדק בתיקרה
    למרק שלי
    פלוף!
    עכשיו, הרשו לי להעיד-
    אני שונא מרק כרובית
    אבל ליקקתי ת'צלחת
    מרב טוב.
    יא זה כיף, איזה כיף
    (קצת מריח כמו טיח)
    אבל טעם של גן עדן התבלין הזה תיבל.
    אני יכלתי סיר שלם עכשיו בשקט לחסל.
    לך תדע שקצת שמיים
    יעשו כזה הבדל?!

    שבכל מה שנעשה תהיה תמיד חתיכת שמיים…

  4. David Palma Says:

    אם כבר שלבי סילברסטיין אז 'החתיכה החסרה':

    " הוא חיפש את החתיכה החסרה.

    לפעמים הוא היה קופא בשלג

    אבל אחר כך השמש הייתה מופיעה ומחממת אותו שוב

    ובגלל שהייתה חסרה לו חתיכה,

    הוא התגלגל לאט מדי,

    הוא היה עוצר לדבר עם תולעת,

    או להריח פרח …

    וזה היה הרגע הכי נעים בעולם !

    …….

    ואז , הוא מצא את החתיכה ,

    אבל היא הייתה גדולה מדי,

    ועוד אחת,

    אבל היא הייתה מרובעת מדי …

    ……

    פעם אחת הוא החזיק יותר מדי חזק,

    והיא נשברה ונפלה,

    פעם אחת הוא לא החזיק,

    והיא נפלה .

    ……

    וככה הוא המשיך במסע,

    נתקל במכשולים,

    והכל כדי למצוא את החתיכה החסרה שלו.

    …..

    והנה ! הוא סופסוף מצא אותה !

    אבל הוא התגלגל מהר מדי,

    ולא יכל לדבר עם תולעת,

    או להריח פרח,

    והוא שכח את כל הרגעים הטובים,

    אז הוא נעצר לרגע,

    הניח את החתיכה בעדינות,

    והמשיך להתגלגל,

    לדבר עם תולעת,

    להריח פרח,

    וזה היה הרגע הכי נעים בעולם. "

    / החתיכה החסרה, של סילברשטיין

  5. שוֹעִי Says:

    מיכל יקרה,
    אני תמיד מרגיש שבראש השנה (במיוחד מצד התפילות של היום) יש איזה נסיון
    למצוא את החוליה החסירה בין השמיים ובין האדם.

    כרגיל אני מרגיש בראש השנה, כפיסת פאזל שלא מתאימה לשום מקום (אולי לקוחה מפאזל אחר, אולי לא מתאימה לאף פאזל), אבל אולי נוכחותה העיקשת פותחת בכל זאת, אפשרויות לחשוב צורות הרכבה חדשות.

    • mooncatom Says:

      שועי שועי,
      לפעמים חתיכת הפאזל היא כל התמונה.
      כלומר זוהי חתיכת נוף או רקיע,
      יש לה צורה מתעתעת של חתיכת פאזל,
      ואף על פי כן היא עומדת לעצמה.
      אין צורך לנסות ולהכניס אותה לשום מקום.

      ואין צורך לאמר,
      אגיד בכל זאת,
      שהזדהיתי מאוד עם מה שאמרת,
      ועל כן הפכתי את הסדרים,
      למען חתיכות הפאזל
      שאינן חסרות תמונה.
      :-)

  6. שוֹעִי Says:

    (-:

  7. עדו Says:

    בדרך כלל יש פוסטים בקצב של אחד וחצי ליום ועכשיו פתאום שקט. האם הגופה שגילו בחולות ראשון לציון שייכת לך מיכל? (אם כן אז אל תעני בבקשה)

    • mooncatom Says:

      תודה עדו,
      זה נעים שמישהו שם לב לחסרוני.
      (ממש אתמול אמרתי לחברה
      שמן הסתם אף אחד לא יבחין)
      אני מתנצלת,
      זה באמת לא אופייני לי ככה להיעלם בלי הסבר,
      אבל נקלעתי לחופשה שממש לא תכננתי,
      ואגלה לך סוד :-) אני ממש נהנית.
      אז להתראות,
      בקרוב, אני מבטיחה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: