י' בחשוון
.
כל רגע שעובר בלי דמעה
הוא בזבוז זמן בכי,
וכל החדר הוא בכי עכשיו
אז איך תלכי לישון בלי?
אבל די כבר, די,
את הרי יודעת:
כל מה שאבד
זה מה שלא היית צריכה באמת
וכל דבר כבד, נשמט ממך בדרך
כדי שתוכלי לעוף גבוה יותר
ובכל מקרה,
גם אם תוסיפי המון דמעות
לא תצליחי לדלל את זה.
.
.
מחמישה השירים שנשארו בקערה, מה יתאים לכבודו? ואיזה סיכוי הסתברותי לכך שהוא זה שיוגרל? אלה התהיות שהיו לי בלילה לקול נקישותיו של הגשם על העלים המלוכלכים, המתגעגעים כבר כל כך של עץ התות. בבוקר הגרלתי בלי להציץ ובחוסר אמון מוחלט. וזה לא הוגן, כי שיטת ההגרלה סיפקה לי ניסים כמעט בכל בוקר בחודש האחרון. ואם לא הייתה תחושת נס בפתיחת הפתק, אז הרבה פעמים היא נהייתה בי במהלך היום, כשהוא התאים עצמו באופן פלאי לשיר שלו.
את התשובה לשאלות שלי אמש אתם רואים, זהו השיר. וחוץ ממנו אף אחד מהחמישה הנותרים לא מתאים. לא להיום ולא לגשם.
26 באוקטובר 2012 ב- 10:39 |
שיר יפהפה. ציורים יפהפיים. שילוב יפהפה שלהם.
אני מתחילה לחבב את חודש השירים – וזה קורה שנייה וחצי לפני סופו.
26 באוקטובר 2012 ב- 10:50 |
יאבה!
איזה כיף.
לעשות עוד חודש?
טוב, לא אמתח את החוט יותר מדי,
אסתפק בלשמוח מכל המחמאות המחממות.
הציורים היפהפיים (אהבתי את הצורה הזו מאוד!)
הם של גילת (הקטנה) זולר.
26 באוקטובר 2012 ב- 13:28 |
אני אוהבת את השורות האלה על מה שאבד ומה שהיה כבד ונשמט. באמת עדיף לעוף, אפילו ביום גשום.
26 באוקטובר 2012 ב- 15:04 |
בעיקר ביום גשום.
תודה עדה.
26 באוקטובר 2012 ב- 14:37 |
כי הדמעות
הן כמו טפות הגשם
— יש נעלמות
בתהום הנשיה,
ויש נופלות
על קרקע פוריה
–בזכותן ינצו הפרחים.
26 באוקטובר 2012 ב- 15:04 |
תודה אבינעם,
שדיברת בזכות הבכי.
26 באוקטובר 2012 ב- 16:11 |
תחילה גילוי נאות, אני אוהב לראות א/נשים מקריבים לחות. לא יודע למה, אולי לקות נפשית, אבל באמת אני אוהב את זה. וגם אני עצמי אוהב להקריב לחות בבחינת נאה דורש נאה מקיים. בכל פרק של 'בית קטן בערבה' כשלורה אינגלס הקטנה הייתה רצה ונופלת וקמה ורצה שוב הייתי מתמוגג מדמעות לשמחת כל הצופים.
לכן בקטע הזה של הדמעות אני מגיב קצת אחרת.
חוץ מזה יופי של שיר ואל חשש הדמעות אינן מדללות את הגשם, להפך.
26 באוקטובר 2012 ב- 16:27 |
זולגות הדמעות מעצמן.
נכון? וגם הזכרת לי שיר
שאני נורא נורא אוהבת.
בברכת בכו ונתבכה,
תודה דודו.
26 באוקטובר 2012 ב- 20:59 |
גמרת אותי עכשיו, ריסקת וטחנת טוב טוב בעלי ובמכתש. לא יכולת לבוא בערב אחר? תודה על הדיוק, ושמחה גדולה לפני השינה לכולם.
26 באוקטובר 2012 ב- 21:04 |
אוי.
טוב אז אני מזמינה הפעם,
וכמה שיעלה יעלה.
לילה טוב,
ותודה אביבית חורפית יקרית.