יא' בחשוון
.
כשאני ערה
אני יודעת שאני חיה
על קליפתו החומה
הדקיקה והפריכה
של בצל.
.
רגע לפני השינה
זה מתהפך:
עטופה בשמיכה ועטופה בבית ועטופה בעיר
אני בליבו של הבצל שקליפתו היא העולם
והוא ישן עכשיו בבטן האדמה
בשקט.
בשקט.
.
תגים: שירה
יא' בחשוון
.
כשאני ערה
אני יודעת שאני חיה
על קליפתו החומה
הדקיקה והפריכה
של בצל.
.
רגע לפני השינה
זה מתהפך:
עטופה בשמיכה ועטופה בבית ועטופה בעיר
אני בליבו של הבצל שקליפתו היא העולם
והוא ישן עכשיו בבטן האדמה
בשקט.
בשקט.
.
תגים: שירה
27 באוקטובר 2012 בשעה 10:23 |
בגלל זה את בוכה לפני השינה? גם לי יורדות דמעות כשאני מקלף בצל.
27 באוקטובר 2012 בשעה 10:31 |
אתה רואה עדו,
בשביל זה אני צריכה אותך,
כדי שתגיד את הדברים האלה,
שאני חושבת לעצמי ורק מחייכת.
בצל, שינה, בכי,
כמובן
:-)
ת ו ד ה.
27 באוקטובר 2012 בשעה 10:28 |
איזה יופי של שורה זאת, "עטופה בשמיכה ועטופה בבית ועטופה בעיר". מוגנת.
27 באוקטובר 2012 בשעה 10:33 |
וזה כל כך מתאים לתחושה של שמיכת הפוך,
שהיום הורדתי מלמעלה. מחכה להרגיש מוגנת.
ת ו ד ה.
28 באוקטובר 2012 בשעה 8:36 |
שיר מאוד "מקולף" ו"עטופה
בשמיכה ועטופה בבית ועטופה בעיר"
הוא דימוי שירי חזק מאוד.
ילדת בצל את
28 באוקטובר 2012 בשעה 9:59 |
בוקר טוב פלמדו.
פלמדודו :-)
אני אלופת בצלות!
ת ו ד ה.