גג העולם

א' בטבת

הייתי הרבה בצפון, הגעתי כמעט עד החרמון, פגשתי עגורים באגמון, אבל אתם יודעים שהלב שלי עדיין שייך לירקון, נכון?

001

וכשאני מסתובבת בעירי שלי תל אביב אז אין מה לעשות, אני הכי.

.

ירוק1

.

ירוק2

.

היא החצר והמרפסת לשמים, היא גג העולם ותיבת האוצרות שלי.

.

תכלת1

.

תכלת2

.

היום הם בשניים שניים הצילומים מהעיר, היו לנו כבר זוג אחד ירוק וזוג אחד תכול ועכשיו אחרון חביב ואפילו תרתי משמע, זוג ורוד.

.

ורוד

.

ורוד של אום כלטוב

.

אז שבת שלום לכם חברות וחברים, ולי, ולתל אביב.

10 תגובות to “גג העולם”

  1. שוֹעִי Says:

    מיכל יקרה, נזכרתי בשיר ההוא של אריס-סאן… (-:
    לפני עשור וחצי וקצת יותר הייתי תל-אביבי ברמ"ח עצמותי [ובין היתר הופעתי בסטנד-אפ (דומינו, קאמל), בירמנתי, איבטחתי, עבדתי בסינימטק, וגם הייתי יושב
    בהמשך בבארים מסויימים שבהם הייתי סוג של תושב], אבל אט-אט הבנתי שגם שם אני לא מוצא לא מרגוע ולא מנוח, ושלא ברור לי עד כמה זה מועיל לי או טוב לנפשי, שגם אז היתה קצת מצחיקה קצת דאובה, ועוד פחות יציבה.
    היום אני נהנה מתל-אביב מדי פעם, למרות שאת תל אביב שאני זוכר מנעוריי שלפני הצבא או מן התקופה שאחרי הצבא הרבה יותר חיבבתי. ולמרות זאת, יש לי מעט מאוד נוסטלגיה, אני מקבל את העיר היום כמו-שהיא (למרות שהיא הרבה יותר בורגנית והומוגנית-תרבותית מאשר היתה בעבר, ולכל הפחות, הפכה לעיר הרבה יותר קפיטליסטית מאשר אני זוכר), ערים מודרניות מטבען זורמות אל העתיד, ויש בהן מעט-מאוד תודעה של עבר (אלא אם כן, מדברים על ערים עתיקות ומשומרות, שחלק מתדמיתה של העיר נובעת מן ההיסטוריה העתירה שלה). בצפת ובירושלים אגב, אני מרגיש כי אלו ערים זורמות אל העבר, והן חסרות כל עתיד. עצוב להיות בעיר שכל מה שנשאר ממנה הוא עברהּ. לכן אני יכול להבין את השמחה שאוחזת אנשים בתל אביב.

    • mooncatom Says:

      כל כך נכון מה שאמרת, על החיבור הזה בין עבר ועתיד. אני אוהבת את זה שבתל אביב יש הכל. ישנה מחיקה בוטה ומכאיבה של העבר, ועם זאת הוא מתמרד בכל פינה, ומזכיר את קיומו על קירות ובלבבות. חותר תחת הקיום כל הזמן.
      ולזה התכוונת, נכון?
      ת ו ד ה,
      ושבת שלום שועי.

  2. שוֹעִי Says:

    מיכל, יש גם את "תל אביב, תל אביב (האֹמן)" של שלום גד אבל הוא הרבה פחות
    שמח ומלבב, הוא מדבר על מי שגר בתל-אביב אבל את תל-אביב הוא לא מוצא.
    שבת שלום (-:

  3. David Palma Says:

    מיכל, הוי הצעצועים הגדולים והגבוהים האלה של תל אביב, יחד עם הפינות האורבניות הקטנות, מרפסת, עציץ, שיח. בצילומים שלך אין אדם. הם איפשהו שם מעבר לפינה, לקיר, למגדל הדירות. אלתרמן התהלך אי-שם ברחובות האלה לפניך מתנודד שיכור מוויסקי ומחרוזי שירה שקלחו ממוחו הקודח, ואז כתב את שירו הירח:

    ירח

    גם למראה נושן
    יש רגע של הולדת
    שמיים בלי ציפור
    זרים ומבוצרים
    בלילה הסהור
    מול חלונך עומדת
    עיר טבולה בבכי הצרצרים

    ובראותך כי דרך עוד צופה אל הלך
    והירח על כידון הברוש
    אתה אומר אלי העוד ישנם כל אלה
    העוד מותר
    בלחש בשלומם לדרוש

    מאגמיהם המים ניבטים אלינו
    שוקט העץ באודם עגילים
    לעד לא תיעקר ממני אלוהינו
    תוגת צעצועיך הגדולים

    • mooncatom Says:

      תודה דודו,
      על המילים הכל כך נכונות שלך,
      ועל המילים האלה של אלתרמן.
      על מתנות ליל שבת הניפלאות,
      תודה.

  4. רות Says:

    פינות החמדה והתוגה מציצות ממך. שבת שלום ומבורך.

  5. orrit Says:

    אני ערה הרג אותי… נראה לי שלבי ער. כשאני הולכת בתל אביב אני לא רואה את כל היופי הנפלא הזה. אז אולי זה את ולא תל אביב?

    • mooncatom Says:

      אני מגדירה את עצמי כאישה ערה,
      ואם איזה גבר יסמס לי בלילה "ערה?"
      אומר לו כן. כן. כן.

      תל אביב ואני ערות.

      תודה אורית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: