וָואבי סָאבי במַרְאָה

יז' בטבת

אין שום דבר שלם באמת, ושום דבר לא גמור לגמרי, והכל בר חלוף ולא יחיה לעד. חלק גדול מהאסתטיקה המערבית נועד לטשטש את העובדות העצובות האלה. חדש וצעיר, זהו שם המשחק, ומה שישן וזקן מקומו בפח, פשוט כך.

וורדים

.

אבל יש מי שאוהב את הישן, את שרואים עליו את הזמן, את שרואים עליו את טביעת ידי מי שעשה אותו, את קוצר ידינו לעשות דבר מושלם, את חוסר האונים שלנו אל מול כוחות הטבע המכלים.

וואבי-סאבי קוראים לזה, 侘寂, פילוסופיה וראיית עולם אסתטית שהוגדרה על ידי אמנים יפניים ושורשיה נעוצים בתורת הזֶן בודהיזם ובדרך בה היא באה לידי ביטוי בטקס התה.

עלה

.
כל חיי ובשנים האחרונות יותר ויותר אני אוהבת את הדברים האלה שרואים עליהם את הזמן, ורואה בצער איך העולם מתרחק מהם. העולם מתמלא בעוד ועוד סחורות חדשות ומשליך את מה שישן. וישן זה שנתיים שלוש זה הכל. טלפונים ניידים, מצלמות, מחשבים, רהיטים וכלים מושלכים החוצה. ויש איזה הר בלתי נראה, הר שאנחנו רוצים לשכוח את קיומו, הר של זבל, זבל בלתי מתכלה שיום אחד יקרוס על ראשנו, יקבור את כולנו תחתיו.

הפילוסוף בודריאר, מתאר את המעבר ממציאות לדימוי תלוי מציאות המייצג אותה, ומדימוי לסימולציה המייצרת סוג של מציאות מודגמת. השלב הרביעי הוא דימוי חסר קשר מוחלט למציאות, שהופך, אבוי, המודל לדרך ראייתנו את המציאות, 'סימולקארה' הוא קורא לזה. היא מנותקת מהמקור, ולידה המקור נראה בעצמו כמו חיקוי של משהו נחות.

עציצים

הוואבי סאבי נחמס ונגזל בידי מעצבים, וכך קורה שאנשים שימותו לפני שיגעו במשהו משומש, קונים רהיטים חדשים שעשו בהם מניפולציות כימיות כדי שיראו ישנים, בדיוק ישנים במידה הנכונה. אנשים שלמדוד ג'ינס משומש בחנות יד שניה יעשה להם התקף אפילפטי, יקנו ג'ינס שמישהו כבר שיפשף עבורם וגם יגבה מהם המון כסף. אנשים שאם האוטו שלהם ישרט יתחילו לחשוב איך קונים את האוטו הבא.

Michael Eastman

.

ישן, חלוד, מרוט, קרוע, סדוק, מהוה, דהוי. כן בטח שכן, אבל לא באמת, רק בכאילו, לפי צו של אופנה ושנעשה בידי מעצב, ושלא יעיד עלי שאני אלוהים ישמור מלוכלכת, מוזנחת, או רחמנא לצלן קמצנית או חס וחלילה ענייה. אבל אל תטעו בי, אני לא מוציאה את עצמי מהכלל. בעולם הדימויים, בעולם שבו גבינה היא בית וכל דבר הוא חוויית משהו גם אני חיה, כמו כולם. ויודעת שכמה שלא ארצה ואשאף, אני נופלת בדיוק באותן מלכודות כמו כולם.

אבל אני אוהבת, אוהבת את מה שהזמן משית על הדברים, אפילו עלי. זה אולי לא הכי כיף בעולם התזכורת הזו בכל בוקר בראי: קמטים, כתמים, דילדולים ורפיסויות, אבל זה מה שיש, זו מציאות, היא אמיתית על עצבונותיה ושמחותיה, צברתי את הכל בכך שחייתי מאוד מאוד. הפנים האלה הראו לעולם בכל רגע נתון את מה שהלב הזה מרגיש, אז רואים עליהם. הגוף הזה שירת אותי בכל רגע לטובתי, אז רואים עליו. למה שאיראה כמו נערה, אני לא טאבולה ראסה, אני אישה מבוגרת.

פוקה

.

יש מי שרואים בעובדה שאני לא צובעת את השיער חטא כבד מנשוא, יש אפילו שטורחים להגיד לי את זה, הרוב כבר הבינו שזה מקרה אבוד. לפני כמה שנים אמא שלי הביאה לי בצהלה גזיר עיתון. בשבילי אמא? אולי יותר בשבילך, שגילית שהבת שלך לא ראויה לאשפוז פסיכיאטרי על הסירוב שלה לצבוע את השיער, שיש עוד כמה נשים כאלה בעולם, שזה עלול אפילו להיות לטרנד חדש. נו, ומה יקרה כשנשים יתחילו לצבוע את שיערן בלובן שיבה? נו כן, אז אבין שזהו הסוף והסימולקרה השתלטה גם על הראש שלי.

עלה שלכת

.

005

                                      והנה, גם בקולה שלה, כמה יפה ונכון.

25 תגובות to “וָואבי סָאבי במַרְאָה”

  1. גילי Says:

    את כותבת את רחשיי ליבי ובטח את מה שכולנו[הבוגרים] מרגישים."אהבתי".

  2. bddaba Says:

    לגמרי מזדהה עם יופי ה-ישן ועם אי-הסגידה ל-חדש… וחוץ מזה שיער לבן טבעי זה הדבר

  3. דנא Says:

    נראה לי שזה בעיקר עניין של תרבות ומשהו שמאד מועצם פה אצלנו , אולי בגלל שחדש מסמן בעני היהודי הנודד התחלות חדשות ומבטיחות? תקווה? בלא מעט תרבויות מכבדים מאד דברים "ישנים, ולא ממהרים להפטר מהם. אני מקווה שגם אלינו זה יגיע-לדעתי זה כבר היתחיל…

  4. David Palma Says:

    מיכל הכל כל-כך נכון ומדויק שכמעט אין לי מה להוסיף, להוציא העובדה שאני פריק רב שנים של וואבי סאבי. וכשאמי נפטרה עשיתי לה במו ידי מצבת וואבי סאבי

  5. David Palma Says:

    והשיר של לאה גולדברג, אוף אני מעדיף להשתטח עליו מאשר על קברו של יונתן בן עוזיאל, הוא כל כך הרבה יותר

    • mooncatom Says:

      המצבה היממה אותי עוד כשהראית אותה לראשונה,
      זה הרי כל כך מתאים ובכל זאת עדיין מפתיע.
      ואם אנחנו עדיין בקברות :-) אני חושבת שלהשתטח על שיר
      יותר מתאים גם לי!
      ת ו ד ה,
      דודו.

  6. ada k Says:

    גם אני לא צובעת שיער (שערות השיבה הן שלי, מהבית, הרווחתי אותן ביושר), וכבר השפעתי בכך בלי כוונה על שתי נשים, ואולי, בלי לדעת, על עוד כמה – ובאמת אמרו לי פעם בחנות תמרוקים שיש נשים שצובעות לצבע שיבה! שזה, אני חייבת להודות, מוזר מאוד. זה דבר אחד להשלים עם הקיים, ולהשלים בחן – אבל לגרום לו לקרות בכוח לא נראה לי נחוץ :)
    השיר יפה ומתאים.

    • mooncatom Says:

      אולי זה כמו האנשים האלה,
      שהולכים עם משקפים
      כי זה עושה מראה אינטילגנטי?
      שיבה זה חוכמה ובגרות, נכון?
      ת ו ד ה,
      עדה,
      כן ירבו המושפעות!

  7. שוֹעִי Says:

    מיכל יקרה, בגרסא שאני מכיר של וואבי-סאבי בכל שלם יש פגם ובכל פגם שלמות; בכל אור נעים צללים– ובכל צל אורות. מפגש התאים הזה שמרכיב כל אחד מאיתנו הולך ונפרם לעד בכל שניה חולפת; מה שנפרם בכל שניה חולפת מוצא טעם להתמיד בחיים בכל רגע עובר.
    הבעיה של חברת-הראווה בה אנו חיים היא שהיא חווה את הפגום, את המוצל, את הפרום. כבלתי מושכים ובלתי אותנטים [משם הביקורת על אי צביעת השיער]
    בחיי בני אדם אינם אריזה של קורנפלקס ואינם צריכים חידוש מותג.

    טרנד: תופעה קיצונית. משהו שזורח לרגע אחד, וכבר ברגע הבא מועם אורו, חינו סר, טעמו אבד.
    סלב: אריזה חיננית, קולב נע של אינטרסים של אופנאים ומכווני דעת קהל. מוחלף כמו רכב, מייד כשמגיעים הדגמים החדשים. אני בכוונה כותב רכב כי באמצעות הסלב מגיעים בעלי אינטרסים ממקום למקום.

    בניגוד לאנדי וורהול אני חושב שלכל אחד יש הרבה יותר מ-15 דקות של תהילה, לפעמים חיים שלמים של תהילה, אבל לא באור הזרקורים.

  8. שלומית Says:

    יש פרחים שנראים נהדר כשהם עוברים את שיא פריחתם ומתחילים לנבול, כמו כלניות, שהן מרשימות מאוד אפילו כשכל עלי הכותרת נושרים. ויש פרחים שמזדקנים פחות בחן. אני מקווה להשתייך לסוג הראשון : )

  9. עָרִים עָתִּיקוֹת « פֶּרֶא אדם חוֹשב Says:

    […] בדגיג). אבל זה מה שיצא לי ממני  אתמול  אחרי קריאת רשימה שנגעה מאוד ללבי מאת ידידתי, הסופרת-המשוררת, מיכל […]

  10. ido2267 Says:

    האמת היא שהסגידה לחדש היא לא איזה 'טרנד' (עוד מילה חדשה) אלא אסטרטגיה מחושבת של היצרנים שרוצים לדחוף לנו עוד ועוד מוצרים. פעם הייתה רשת בשם 'מארקס אנד ספנסר' שבה היית יכולה לקנות בגד טוב במחיר לא זול אבל שיחזיק לך שנים. הרשת הזאת כבר לא קיימת כי היום אנשים קונים בגד לשנה מקסימום ולכן הוא צריך להיות זול ואופנתי ובעוד שנה היצרנים יעשו עלינו שוב רווח.
    הייתה פעם מערכת הפעלה בשם חלונות 3.11 שעבדה מצויין על המחשב שלי, היום אי אפשר בכלל להתקין אותה על מחשב מודרני ואם כן – שום דבר לא יעבוד. את פשוט חייבת לקנות את הוויסטה או הXP האחרון כי אחרת המחשב שלך יהיה חסר תועלת ושוב היצרן של התוכנה עשה עלייך קופה.
    לא סתם ראו את השנים על המוצרים של פעם. מכונית הייתה נוסעת עשרים שנה לפני שהיו מחליפים אותה. מקרר היה מחזיק 15 שנה בקלות. רהיטי עץ היו עוברים מסבא לנכד. היית משלם יותר אבל קונה משהו שיישאר איתך להרבה זמן. היום אתה משלם קצת יותר בזול והרבה יותר פעמים וליצרנים זה עדיף.

  11. שוֹעִי Says:

    עידו, על זה כתב גלעד כהנא מן הג'ירפות את השורה המצוינת: "וואוו, איזה אבסורד, אותו מקרר בגישה כל-כך שונה".
    [ואני עד היום זוכר ביקור של טכנאי מכונות כביסה שהיה גם ניצול שואה, שהמליץ לנו בכל פה לקנות רק מכונות גרמניות. קנינו AEG]

  12. איריסיה קובליו Says:

    מיכלי, בתמונה (זו מאחור עם עלה) נשקפת ילדה בת עשרים
    את בטח יודעת את זה: לנשמה שלך אין גיל
    ומזה הנשומה הזאת?- כל מה שאת
    איזה יופי המטבח הירוק והשיר של גולדברג.
    שנה טובה!!!עופי על הכל!!!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: