סידור אגדה

כו' בטבת

            אלף קטנהמר רב חסדא לאותו החכם שהיה מסדר אגדה לפניו: האם שמעת-אותם חמישה עשר שירי מעלות, כנגד מי אמר דוד? אמר לו מסדר האגדות, כך אמר רבי יוחנן: בשעה שכרה דוד את השיתין, צף ועלה התהום וביקש לשטוף את העולם. אמר דוד חמישה עשר שירי מעלות והוריד את התהום. הקשה רב חסדא: אם כך היה צריך להאמר מעלות יורדות. אמר רב חסדא: כך נאמר: בשעה שכרה דוד את השיתין לבית המקדש, צף ועלה התהום וביקש לשטוף את העולם. אמר דוד: האם יש מי שיודע אם מותר לכתוב את השם המפורש על חרס, ונשליכנו לתהום וינוח. לא היה מי שיאמר לו דבר. נשא אחיתופל קל וחומר בעצמו: ומה לעשות שלום בין איש לאשתו, לעשות שלום בכל העולם כולו-על אחת כמה וכמה. אמר לו לדוד: מותר. כתב דוד את השם על חרס והשליכו לתהום וירד התהום שישה עשר אלף אמות. כשראה שיורד הרבה אמר: כמה שהתהום קרוב יותר תהיה האדמה רטובה יותר. אמר חמישה עשר שירי מעלות והעלה אותו חמישה עשר אלף אמות והעמידו בעומק אלף אמה.

הסיפור הזה כל כך יפה. יש בו כל כך הרבה. החל מן השפה והביטויים הציוריים גם אם סתומים שלה, וכלה בעלילה המעט מוזרה ומאוד חזקה ובדרך בה היא מסופרת. נזכרתי בסיפור בגלל הטלטלה הזו שעוברת אותנו בכל שנה, מ'מתי יהיה כבר גשם?' ל'שיואו, מה זה מבול?' בין פחד מבצורת לבין אימתם של השטפונות וההצפות. כי אותי יותר מהכל זה מה שתפס. אפילו לא זכרתי ממש את הפרטים, אבל זכרתי את זה. דוד מעז להתמקח עם אלוהים על גובה המים בתהום. והביטוי תהום הוא קיצוני מאוד, נכון? כלומר לא סתם על כמה מים ירדו מהשמים או יקוו בבורות, אלא על התהום עצמה, על המקום אליו הכל הולך אליו ובא ממנו. והוא מרשה לעצמו לדרוש: שיהיה מדויק, לא מעט מידי ולא יותר מידי, בדיוק.

.

2

.

בימים שבהם אני עצמי תוהה לגבי הזכות שלי לבקש יותר, לגבי הסכנה שבלהיות חשודה בחמדנות או חזירות אפילו, ואפילו הסכנה של לאבד הכל ולהשאר בלי כלום. בימים שבהם אני רוצה לבקש את הדיוק, ולא חשוב במה, בענייני עבודה או כתיבה, בענייני התפרנסות או בענייני אהבה, ויש את הפחד הזה לבקש יותר מידי, ויש את הפחד הזה מלהיות תבוסתנית ופחדנית, אז הנה. אכתוב את זה על החרס ואשליך למטה, או למעלה, זה בכלל לא חשוב. אשליך את זה הלאה ממני, אל מקום בו הבקשות מותרות, ורצוי לדייק באמירתן: אני רוצה ככה. ככה.

אז הבקשה שלי נשלחת, לא על חרס אל התהום אלא כאן, אליכם.

~

אחרי תקופת מובטלות מאושרת ופוריה, הגיע הזמן להתנער ולחפש עבודה ברצינות. כישורי רבים וכבר נודעים כאן לשמצה, אבל הכיוון העיקרי שאני רוצה להתמקד בו הוא הכתיבה. אני כותבת מהר ובקלות וככה גם לומדת עבודות חדשות. מסתדרת מצוין עם מחשב ועניינים טכניים, ובאה בגישה חיובית לכל משימה. בנוסף לבלוג הזה ולספר ההוא יש לי כבר גם נסיון בעריכת תוכן באתר אינטרנט, ובנוסף לענייני הכתיבה יש לי מהגלגולים הקודמים בחיי גם נסיון רב בהוראה ובהנחיית קבוצות (ניהלתי את תחום החינוך והעלאת מודעות במרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית ולפני זה הייתי מרצה לעיצוב גרפי), כך שגם עבודות שכוללות הנחיה והוראה מתאימות לי ויתקבלו בברכה. אני חפצה במשרה חלקית באזור גוש דן הרחב. אשמח לשלוח קורות חיים מלאים ולענות על כל שאלה ולחשוב על כל רעיון, פתוחה לכל כיוון חדש.

אז אם יש לכם סידור אגדה/סידור עבודה בשבילי, תלחשו לי כאן בתגובות ואחזור אליכם במייל פרטי. תודה חברות וחברים.

~

3

4

.

* כמה לינקים בענייננו דהיום: כתבה חשובה של צור שיזף על שאלת המים של ישראל. ניתוח פסיכולוגי מרתק לסיפור הזה של דוד והתהום. ואחרון חביב ונפלא, שיר חדש של דיוויד בואי. הוא גם כן כמו תמיד, מדייק. והקליפ שלו מוזר ומכשף.

5

(למי שגם חברים שלי בספרצוף, סליחה על הכפילות)

12 תגובות to “סידור אגדה”

  1. תמי ברקאי Says:

    מיכלי! לא הבנתי כלום מהסיפור, אבל נהניתי ממנו בכל זאת.
    לו יכולתי הייתי מעסיקה אותך בעצמי. מקווה שבמהרה תמצא עבודת החלומות לאשה מרובת הכשורונות שאת, וגם שבאר המשאלות תגשים את כל רצונותייך הראויים.

    • mooncatom Says:

      זה באמת סיפור פתלתול…
      גם לי לקח זמן להבין מה קורה שם,
      אבל יפה גם בלי לגמרי להבין, נכון?
      תודה על האיחולים תמי,
      תחזיקי אצבעות!

  2. שוֹעִי Says:

    מיכל יקרה, אין לי שום דבר שעולה לי לנגד עיניי כרגע, But I'll get you in mind ועוד דבר יש לי ספר בספרייתי שתמיד מצחיק את כל מי שאני מראה לו אותו. זה ספר שחיבר ר' ברוך מקוסוב (ראשית המאה השמונה עשר) שבמהדורתו החרדית נכתב מקדימה באותיות זהב גדולות: עמוד העבודה. ובכותרת משנה: דרושים [כמובן הכוונה היא לעמוד התפלה (תפלה נקראת גם עבודה או עבודה שבלב אצל חז"ל) ודרושים הם כמובן דרשות על התורה], כמובן ההלצה הקבועה שלי היא שאני מקווה שהספר הזה לא ייעשה לי במהירה מאוד-מאוד שימושי (-:

  3. כרמלה כ. שלומי Says:

    הצלחה, מיכל. את כותבת נהדר.

  4. דנא Says:

    בהצלחה מיכלי! אוטוטו גם אני אהיה במצבך… מה שאני תוהה כרגע זה אם תהיה לי תקופת מובטלות מאושרת ופוריה…

  5. David Palma Says:

    מיכל, אז ככה, האגדה שלך שיחררה מטען מריבצו – נתחיל בכך שאני מכיר את האגדה הזאת בגירסה של הירושלמי (שלעניות דעתי הבלתי קובעת היא יותר יפה):
    "בשעה שבא דוד לחפור יסודות של בית המקדש, חפר חמש עשרה מאות אמה ולא מצא את התהום. בסוף מצא חרס אחד ובא להרים אותו, אמר לו החרס: איך אתה יכול? אמר לו דוד: למה? אמר לו החרס: שאני כובש את התהום שלא יעלה ויציף את העולם. אמר לו דוד: ומאימתי אתה כאן? אמר לו החרס: מאותה שעה שהשמיע הרחמן קולו בסיני 'אנוכי ה' אלוהיך', רעדה הארץ ושקעה ואני נתון כאן וכובש על התהום. אף על פי כן לא שמע לו דוד. כיוון שהרימו דוד, עלו מי התהום ורצו להציף את העולם. היה אחיתופל עומד שם, אמר אחיתופל: כעת דוד ייחנק במים ואני אמלוך (כיוון שידע סוד עצירת המים). אמר דוד: אם ישנו חכם שיודע לעצור את המים ולא עוצר אותם סופו שייחנק. אמר אחיתופל מה שאמר ועצר אותם. התחיל דוד אומר שירה: 'שיר המעלות' שיר למאה מעלות שהם מדרגות. כל מאה ומאה היה אומר שירה. אף על פי כן סופו שאחיתופל נחנק"

    החרס הזה מזכיר את התפקיד של "אבן מפולמת" כפי שהיא מופיעה במסכת חגיגה: ואמר רב יהודה אמר רב עשרה דברים נבראו ביום ראשון, ואלו הן שמים וארץ, תהו ובהו, אור וחשך, רוח ומים… תנא תהו, קו ירוק שמקיף את כל העולם כולו, שממנו יצא חשך, שנאמר ישת חשך סתרו סביבותיו, בהו אלו אבנים המפולמות המשוקעות בתהום שמהן יוצאין מים, שנאמר ונטה עליה קו תהו ואבני בהו. (חגיגה יב א)

    ולסיום, בשירה "שבת וחול" מתייחסת המשוררת זלדה ל"אבן מפולמת" וזאת כבר חגיגה גדולה:

    …בְלֵב הַמְהוּמָה אֲסָפַניִ רִבוֹן הָרוּחוֹת ,
    עַל גַלֵי הַשִנְאָה כְעַל אֶבֶן מְפוּלֶמֶת
    יָצָאתִי לְפָנָיו בְמָחוֹל ,
    קוֹלִי נָשָאתִי בְשִירָה
    לָאֱמֶת שֶשֶמֶש וְיָרֵח וְכוֹכָבִים הֲדוֹם לָה.
    כִמְעַט שֶנָשַקְתִי לַחֶנְוָנִי-
    כִי מֵאֲחוֹרֵי גַבוֹ הַדוֹאֵג נִגְלָה
    לִי נוֹפוֹ שֶל הַחוֹפֶש הַזוֹרֵחַ,
    הַחוֹפֶש שֶל אַרְצוֹת הַשַבָת
    הַדוֹלֵק בְשִירֵיהֶם שֶל בְנֵי הֵיכָלָא.
    לֹא סָר חִינִי בְעֵינֵי הַפַרְפַר
    אֲשֶר בְגַן עֵדֶן וּבְעֵינֵי הָרוּחוֹת
    הַהוֹמוֹת עַל הַיָם
    לֹא שַחוֹתִי מִפְנֵי הַמַבָט הָרוֹאֶה
    בִלְחָיַי אֶת קִמְטֵי הַתְבוּסוֹת
    וְאֵינוֹ רוֹאֶה אֶת נַפְשִי הַמְשוֹטֶטֶת
    בִמְלוֹא הַיְקוּם וְאֵינוֹ יוֹדֵע
    שֶנִשְמָתִי הִיא קֶרֶן שֶל שֶמֶש
    לֹא תִתָפֵס בַכַף.

    ובקשר לעבודה, אצלנו בפריפריה היא במצב עצמוני בלתי משתנה, אבל אם ציפור קטנה תלחש לי על עבודה במרכז את תשמעי ממני

    • mooncatom Says:

      אבן מפולמת?
      אבן
      מ פ ו ל מ ת ?
      דאאאאיייי.

      אתה האבן, זו ששומרת עלינו מהתהום,
      תמיד תהיתי על השם פלמה, וסתם דקל נראה לי פשוט מידי :-)

      באמת גרסה יפה לסיפור, יש בה משהו דרואידי,
      שנותן כוחות ומילים לא רק לאנשים ואלוהים,
      אלא גם לכוחות הטבע. מקסים.
      ת ו ד ה.
      ועל השיר של זלדה.
      (וגם על המשפט האחרון)

  6. לאה כהן Says:

    מיכל, האם עדיין רלוונטי?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: