כט' בטבת
.
השמים נמוכים מאוד
ולוחצים על קליפת הביצה
של קירות הבית
הדחוס בגעגועים חסרי מושא
השמים נמוכים מאוד
ומחלחלים פנימה וממלאים
את הצד השמאלי הריק של בית החזה שלי בכחול דיו
טבוּעת חושך חולמת שאני נוגסת בכפפת צמר אפורה ולחה
הפה שלי מלא מוות
לעצום עיניים בכוח זה לא לישון
.
תגים: שירה
סלט מחשבות 
11 בינואר 2013 ב- 10:48 |
מיכל איזה שיר משובח, דחוס ומעיק (את כבר מכירה את בעיות הנשימה שלי לעומת שירים כאלה) והציור נהדר!
11 בינואר 2013 ב- 10:56 |
ממש ברגעים שבהם אתה הגבת כאן,
אני הגבתי אצלך על השיר שלך. כמה מדהים איך
שנינו מגיעים אל השבת כל כך עצובים.
11 בינואר 2013 ב- 11:00 |
הכל בסדר?
11 בינואר 2013 ב- 11:14 |
אף פעם לא עדו,
אבל מזכירה בכל זאת:
זה שיר.
ת ו ד ה.
11 בינואר 2013 ב- 11:34 |
"לעצום עיניים בכוח זה לא לישון" – כמה נכון. וגם הציור.
ודיכאון.
אוף.
11 בינואר 2013 ב- 11:38 |
מסיבה!
(שלג נמס וקרח חלקלק ושמים נמוכים
ושינה מקולקלת ומזגן מקרר ועוד אלף סיבות למסיבה)
תודה עינת,
העיקר שאת שמחה.
11 בינואר 2013 ב- 13:04 |
מיכל יקרה, 'טבועת חושך' זה משהו שאקח מכאן…
אבל השיר בכלל יפה מאוד (למרות שהוא חסר רווחים)
וגם האיור/ציור יפה מאוד, אלא שאז נזכרתי כי Black Dog באנגלית
היא מלנכוליה עמוקה.
11 בינואר 2013 ב- 13:29 |
באמת שועי?
זה מצוין,
זה כמובן הגיוני מאוד,
אפילו שכלבים שחורים הם משגעים,
והם לא אשמים, אבל כן, זה ככה:
אאווווו….
ת ו ד ה.
11 בינואר 2013 ב- 13:44 |
אהבתי את המשפט הסוגר "לעצום עיניים בכוח זה לא לישון". נהדר.
11 בינואר 2013 ב- 14:17 |
תודה אסצ'ילי, תודה.
יש לך שם נהדר!
12 בינואר 2013 ב- 16:26 |
ואני אקח דווקא את "געגועים חסרי מושא".
חכמה שלי.
שבת חמה
ושבוע מחייך!
12 בינואר 2013 ב- 17:19 |
לפעמים אפילו אני
אוהבת צירוף מילים שכתבתי,
זה אחד כזה.
תודה אורית,
וחוזר עלך!