חולין בקצווי ארץ

ב' בשבט

אני יודעת שצוחקים עלינו, התל אביבים, שאנחנו חושבים שאנחנו גרים במרכז היקום ומאמינים שאחרי שעוברים את הירקון נופלים לתהום. נו בסדר, בכל שמועה כזו יש הרי גרעין של אמת, אני מודה. אבל במקרה שלי צריך בכל זאת לזכור שני דברים חשובים. הראשון הוא שלמרות שאת רוב חיי הבוגרים חייתי כאן, אחרי הכל אני מהפרובינציה ומכירה בעקבות שהשאירה בנפשי. הדבר השני שחייבים לזקוף לזכותי הוא שכבר דיווחתי כאן על מסעות רבים ונועזים, לרחוק ולעוד יותר רחוק.

.

0

אז בשבוע שעבר כשמזג האוויר עוד היה נעים, זוכרים? אי אז, נסעתי לחו"ל שממש מעבר לפינה. לא תאמינו לאן, לרמת גן. הילכתי לי לאורך רחוב ביאליק ונהניתי מהמון המון צבע ועניין, חנויות לממכר כל דבר ולא יקר, אנשים רגילים לגמרי ביום רגיל לגמרי, תחושה טובה של נורמליות וארציות פשוטה, של שלווה מפתיעה.

.

1

2

פגשתי מיני חי וצומח, מאפה ומשקה, ביגוד והנעלה וגם חנות ספרים ותיקה שראויה לטפיחה על השכם. מכיוון שאי אפשר לטפוח על שכם של חנות, ישבתי ואכלתי בבית הקפה שלה אוכל טעים וצותתי נפעמת לשיחות השכנים, לא תאמינו, לא תאמינו מה שהולך שמה ברמת גן.

3

.

ופגשתי שם ברחוב הקרוי על שמו, את משוררנו הלאומי. הוא ישב לו במקלו וכובעו, ריח פלאפל בנחיריו ויונה שמנמנה על קרחתו.

4

5

.

ממש ברגע האחרון מצאתי את שביקשה נפשי, קנקן תה: כמעט סיני ולגמרי מושלם, שיכניסני תחת כנפו בלילות החורף. ידעתי שהם יבואו, וידעתי שהוא מתאים. הוא גם יזכיר לי כל הזמן: אל תסתכלי ככה על רמת גן**, הביטי במה שיש בה.

6

* את האיילות יצר הפסל אהרן פריבר. את ביאליק, יאשה שפירא ואפשר לקרוא על איך נוצר הפסל הזה כאן.

** "רַבִּי אוֹמֵר, אַל תִּסְתַּכֵּל בַּקַּנְקַן, אֶלָּא בַמֶּה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ. יֵשׁ קַנְקַן חָדָשׁ מָלֵא יָשָׁן, וְיָשָׁן שֶׁאֲפִלּוּ חָדָשׁ אֵין בּו" (מסכת אבות)

10 תגובות to “חולין בקצווי ארץ”

  1. תמי ברקאי Says:

    זה לא להאמין, מה שקורה שם! איילים, קנקנים, איילות וקנקנות!
    את מגלת ארצות, את!

    • mooncatom Says:

      תודה תמי,
      הבנת אותי לגמרי,
      חוצלארץ כאן.

    • ido2267 Says:

      מגלה ארצות? אני דווקא חשבתי על…

      נספר על מרקו פולו
      הנוסע המפורסם
      זה הגבר מרקו פולו
      שגילה את העולם

      כל שנה היה אורז
      את כלי זיינו ואת בגדיו
      את אשתו סוגר בבית
      ויוצא שוב לנדודיו

      כל שנה היה נוסע וחוזר עם סיפורים
      איך הגיע עד להודו
      איך טיפס על ההרים
      איך ראה פילים בדרך
      איך גבר על החמסין
      איך דיבר עם המונגולים
      והגיע עד לסין

      כל שנה היה נוסע
      וחוזר כולו תשוש
      מספר על הפגודות
      ועל הודו ועל כוש

      הוא זכר כל פרט בדרך
      ותיאר גם את הנוף
      מי יכול היה לדעת
      שכל זה היה רק בלוף

      כי בעצם, כך בינינו
      מרקו פולו הנחמד
      לא יצא מן השכונה
      אפילו לא ליום אחד

      לאשתו היה מודיע
      "שוב אני מפליג לסין"
      וקופץ לגברת שוורצמן
      בסמטה שמימין

      מה שניהם עשו ביחד
      לא קשה להאמין

      כך הוא חי גם גב' שוורצמן
      כשנה או קצת יותר
      וכשהוא חזר הביתה
      על מונגולים הוא סיפר

      עם אשתו ישב כחודש
      וחירטט לה על טיבט
      וחזר לגב' שוורצמן
      להתחיל מ- א-ב

      אך ביום אחד חזר הוא
      במפתיע אל ביתו
      מה מוזר, אך מרקו פולו
      לא מצא שם את אשתו

      היא חזרה אחרי שבוע
      עייפה אך מרוצה
      וכשהוא הביט בה ככה
      היא הסבירה בקריצה:

      "כן הייתי קצת בהודו
      וראיתי את בגדד
      ופגשתי קצת מונגולים
      אבל סינים – רק אחד

      מהיום והלאה, מרקו…
      נטייל לסירוגין
      מהיום גם מרקה פולה
      תגלה את ארץ סין"

  2. עינת Says:

    תחושה טובה של נורמליות וארציות פשוטה, של שלווה מפתיעה.
    גם אני רוצה.

    פוסט מרתק ומהנה : )

  3. דנא Says:

    הכי כיף זה לגלות כזה מין חוצלארץ ממש ממש קרוב .יש לי המלצות אם את מחפשת :-)

  4. mooncatom Says:

    רמלה, נכון ריבי?
    אני מתה על רמלה.

  5. דנא Says:

    גם רמלה… עוד ניחוש?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: