למי שאוהב לצחוק

ו' בשבט

זה היה לפני המון שנים, יותר מעשרים אני חושבת. סבתא שלי עוד כתבה, זה היה הספר האחרון שלה אני חושבת. ספר בדיחות וחידות לילדים שנקרא 'אני אוהב לצחוק'. אני גמרתי אז את לימודי העיצוב ואיור שלי במכללת ויצו בחיפה והייתי רעבה לעשייה. עבדתי בחברת טקסטיל קטנה ובעזרת האמצעים הפשוטים ביותר ציירתי כל מיני דברים שאותם הדפיסו על הבגדים בדפוס רשת. היו לי שם הרבה חוברות אופנה מכל העולם בשביל השראה, והילדים מהחוברות האלה היו לי לדוגמנים לעבודת האיור הראשונה שלי, הספר של סבתא.

1

.

זה לא שלא ידעתי את זה בזמן אמת, אבל כמו בהרבה מקרים אחרים, השנים רק מחזקות את הידיעה: זה לא מובן מאליו, זה בכלל לא. לעשות ספר עם סבתא שלך האהובה, איזו מתנה מדהימה זו. ממרחק הזמן ברור שאני לא רואה בו את פסגת העשייה האמנותית שלי, אבל הוא חמוד, הוא לא רע בכלל. (אם בא לכם לראות טוב, תלחצו על האיור)

2

4

.

בגלל הראשוניות, בגלל והרעב היצירתי ובגלל החופש שקיבלתי מסבתא ומהוצאת הספרים, ליוויתי את הבדיחות והחידות באיורים שציירתי בציפורן ודיו עם כתמים אקוורלים, הכל בשחור לבן והכי נחמד זה שהקשר בין האיור לטקסט הוא אסוציאטיבי ואפילו מאוד רופף ומרומז. הכי אני אוהבת את חושם. עשיתי אותו מין ילד קצת שמנמן, עם עיניים צוחקות ושיער מזדקר, אוברול מקושקש ונעלים ענקיות.

5

6

7

.

השבוע קיבלתי ד"ש מהעבר, מילד אחד שאני מאוד אוהבת, ילד שאני סוג של דודה שלו. יואב הקשיב לבדיחות ודיפדף בציורים ומצא את זה מאוד לטעמו. הוא דן עם אמא שלו בכישורים הרבים שלי וחתם בהכרזה שהכי אני טובה בלהצחיק אותו. אין מה לאמר, זאת המחמאה הכי טובה שיכולה להיות בעולם. אני מחפשת בחור שיגיד לי את זה.

18 תגובות to “למי שאוהב לצחוק”

  1. שוֹעִי Says:

    מיכל יקרה, זה בכלל בכלל לא רע, ואולי אפילו את צריכה לשקול חזרה לאיור, או אולי אפילו כתיבה ואיור של רומן גרפי לילדים ולנוער (טוב, זאת לא הפעם הראשונה שאני מנדנד לך על זה)… וכמובן בתור מי שקורא כאן די הרבה ומשתייך לבעלי קבוצת כרומוזומים XY רציתי להגיד שכשאת מצחיקה את מצחיקה והרשימות שלך משמיעות צחוק מתגלגל ושומעים אקורדיון, כשאת עצובה וכשאת מיואשת– הרשימות שלך נאנחות מכאב, ושומעים יבבה של גיטרה.

    • mooncatom Says:

      תודה שועילה,
      הנה כבר בחור אחד אומר שאני מצחיקה,
      כבר היה שווה להשוויץ :-)
      אני תליתי את המכחולים שלי כבר
      לפני יותר מעשור, אבל… לעולם אין לדעת.
      ת ו ד ה,
      (אני שומעת צלילי אקורדיון)

  2. David Palma Says:

    וואו מיכל איזה קו נהדר וצוהל יש לך, והספר הזה, אני ממש מרגיש שהציורים שלך מדובבים את הסיפור, תגידי ניתן להשיג אותו בכלל איפושהו?
    ולמה את צריכה לשקול לחזור לאיור? מתי בכלל הפסקת?

    • mooncatom Says:

      איזה כיף דודו,
      שימחתני!
      הלינק בשם הספר שולח למקום שאפשר לרכוש אותו,
      זה בהוצאת 'ספר לכל' וזה אפילו ממש ממש זול.
      ת ו ד ה.
      (אקורדיון ברקע)

  3. דורית Says:

    כמה נהדרים הזקנים והסיר! מזמן לא ראיתי את הספר והספקתי כבר לשכוח כמה יפה. (ואקורדיון בשבילי הוא דווקא לעצובים)

  4. דנא Says:

    תלית את המיכחולים???????????????????
    לא יכול להיות! ולמה??????????????????????????????

    • mooncatom Says:

      עברתי למילים,
      מצאתי את אושרי במילים ריבי,
      מה לשות, זה מה שקרה.
      (לא מבטיחה לא למצוא אותם,
      ככה פעם, פתאום, מי יודע)
      ת ו ד ה.
      (ועוד כמה אקורדים בגיטרה)

  5. עינת Says:

    ממש – אבל ממש – מתוקים ומוצלחים.
    האיורים.
    הספר.
    ואת : )

  6. lorestene Says:

    נראה לי שאת טובה בלהצחיק אבל אני לא בחור.

  7. avivitmishmari Says:

    הוקסמתי כבר אתמול, ובאתי לכתוב היום, שזה פשוט מקסים. גם האיורים, גם הפרויקט המשותף עם סבתא, גם הדור הצעיר שיודע להוקיר, ובכלל. אבל עכשיו אני מגלה שהשם של סבתך מוכר לי, ובגוגל קצר נזכרת שזו היא מספרוני "ראשית קריאה" המיתולוגיים (!!!). אז דעי לך ש: א) היא לימדה את הגדול לקרוא. ב) במשך תקופה לא מבוטלת, הקריאה האלמותית "וי וי, צרה, צרה, סכנה!" היתה שם קוד אצלנו בבית :-)

    • mooncatom Says:

      יאאאא,
      אביביביבית!!!

      מכל הדברים כולם (חוץ מהגפילטע פיש כמובן)
      זה הדבר שאני הכי הכי גאה בסבתא שלי,
      שהיא לימדה כל כך הרבה ילדים (ועד היום עדיין) לקרוא.

      יש לי חלום לעשות משהו כמו הסיפרונים שלה,
      אבל אל תגלי בבקשה לאף אחד…

      וי וי צרה צרה סכנה :-)
      אי קרמבה!!!!

      ת ו ד ה.
      התרגשתי.

  8. ido2267 Says:

    אז מה קרה בסוף עם הזקנים? מי הדיח את הסיר?

    • mooncatom Says:

      "והנה נשמע קול אישה: עניה אנוכי, ותמורת תשלום אני מוכנה להשאר עם הזקנים ולעזור להם. יופי! קרא ראש הכפר, הנה כאן על הקולב תלוי מעיל הפרוה החדש של הזקנה, קחי אותו כשכר טירחה. שמעה זאת הזקנה וקפצה ממיטתה: את מעיל הפרוה שלי?! לא אתן אותו! ואז קרא הזקן בסיפוק: זקנתי, עליך להדיח את הסיר!"

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: