זה יום כזה,

י' בשבט

               .

               שעטוף בנייר תכלת,

               לכל העננים יש בסיס ישר ובלורית פרועה,

               לכל העצים יש צורה אנושית

               וכל החתולים בשחור לבן.

               מה אני יכולה לעשות

               שהחיים מסרבים לי כחיים

               ומתמסרים לי כחומר כתיבה?

               לענן אחד אפור קטן יש שולים מזהב

               והמכשיר הזה שהוא הלב שלי

               שחשבתי שהתקלקל סופית,

               התגלה הבוקר כתקין והוא קולט תדרים רחוקים מאוד.

               אפילו השולים של המדרכות

               הצבועים באדום לבן

               יכולים ביום כזה להיראות כמו קישוט

               לחיים ששווה לחיות*.

               .

אור

* כתבתי את השיר לפני כמה שנים ביום כזה, ועכשיו כשאני בודקת לאחור, אני מגלה שבכל שנה בזמן הזה, ביום תכלת חורפי, אני נזכרת בו שוב. זה הגיוני, מה אני יכולה לעשות.

2 תגובות to “זה יום כזה,”

  1. עמית מאוטנר Says:

    שיר נפלא, מיכל!
    הוא מתאים לי מאוד לקראת סדנת כתיבה שאני מתכוון להעביר. אם לא אכפת לך, אשתמש בו.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: