שיר עונתי*

יט' בשבט

               .

               דרוש לי רק

               קרע תכול של אופק

               לעטוף את עצמי,

               או גרגר קטן של אור

               להכרך סביבו,

               כדי שאוכל להירדם.

               ואם לא זה ולא זה,

               אז רסיס של כאב.

               והזנב של החתולה,

               להחזיק כחבל עגינה

               אל חוף עצמי.

               .

0

*כלומר שיר שכבר היה, וחוזר על עצמו, כמו העונה הזו, כמו הגשם הזה.

10 תגובות to “שיר עונתי*”

  1. שוֹעִי Says:

    מיכל יקרה,
    לא זכרתי שהשיר כבר היה, אבל זה בהחלט שיר טוב, מן הז'אנר הזן-ישראלי שאת הולכת ומפתחת (אבל את יודעת איך זה, שמים לי חתול או צפור במקום הנכון, אני מתחיל לחייך ולמחוא כפיים, כתינוק שׂבע). חוץ מזה צריך לפתוח מעגן-חתולים, אני חושב שיהיה לזה ביקוש גדול, יותר מאשר ליאכטות במארינה (-:

  2. mooncatom Says:

    רפלקס החיוך + מחיאת הכפיים אצלי
    נובע ישירות מתגובה כזו שלך,
    ומזה שהכתרת כאן משהו בשם ז'אנר זן-ישראלי.

    הידד!

    תודה שועי.

  3. תמי ברקאי Says:

    זה מאד מאד יפה מיכלי, כל הדברים הדרושים לך, בפשטותם ועומקם
    ובמיוחד זנב החתולה שאין כמותו כדי להזכיר שיש בקצהו השני חוף פרוותי וחמים לטמון בו את הראש

  4. mooncatom Says:

    זה חוף מבטחים,
    אבל אפשר גם לעלות בו על שרטונים,
    שריטונים אני מתכוונת :-)

    תודה תמי.

  5. ada k Says:

    אהבתי את זנב החתולה המשמש לעגינה, וגם את התמונה. ושתהיה הרפואה שלמה :)

  6. mooncatom Says:

    בהחלט אפשר לאמר שכבר כמעט ממש :-)

    תודה עדה.

  7. lorestene Says:

    אני מאד דואגת. למשוך לחתולה בזנב זה לא יפה ולא בריא, שריטונים זה אם החתולה זקנה או מאד חולה. אם אמשוך לאחד החתולים כאן בזנב הוא יעקור לי עין, במקרה הטוב. אני מציעה למשוררת לשמור על יחסים טובים עם החתולה ועם הזנב של החתולה.

  8. תמי ברקאי Says:

    מהיכרותי עם החתולה הנ"ל מדובר בסוג של דוב, ולכן יכולה לשמש כמעגן מוצלח, אם כי עדיין חתולי, ולכן, באמת יש להזהר, בכל זאת.

  9. David Palma Says:

    היי מיכל "חוף עצמי" הוא מפרץ נוח לעגון בו עם זנב חתולים.
    חתולים לעומת זה פחות עושים לי את זה מכלבים, אני מה שמכונה איש של כלבים (או לפחות הייתי), יחד עם זאת אני עדיין זוכר באיזשהו מקום שרסיסי כאב כאלה שמתכרבלים סביבם הופכים במרוצת הזמן לפנינים (או משהו כזה)

  10. mooncatom Says:

    הו הו,
    אני רואה שהיתה כאן מסיבת תה
    כשאני נמתי לי בשלווה יחסית,
    מחזיקה
    (בעדינות לורסטין, מאוד מאוד בעדינות,
    חס וחלילה מלמשוך)
    את זנב חתוליק
    (הדובית משהו, צודקת בהחלט תמי)
    בעודי מנסה ליצר בחלומותי
    פנינים סביב רסיסי כאב.
    (דודו, אני מקווה שלחלום זה נחשב)

    בוקר טוב חברים,
    it's raining cats and dogs
    :-)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: