קרוב, רחוק, קרוב יותר

כח' בשבט

.     סוג של התנצלות

כשחזרתי הכל עוד היה חי וחם וטרי בראש שלי, ואחרי שנחתתי התחלתי לספר כאן בבלוג את סיפור המסע. לא רציתי שזה יהיה על דברים שבטח כבר שמעתם מכל החברים שלכם שהיו בהודו, השתדלתי נורא לספר רק על דברים שהיו לגמרי שלי, וחוץ מזה פחדתי נורא שזה יהיה ארכני וטרחני, ממש כמו שעכשיו אני פוחדת שתגידו: מה את עוד פעם ממחזרת את הזיכרונות הנודניקים שלך?

1

.

אבל בכל זאת, אני חייבת, יש עוד כמה מחשבות שאני חייבת, חייבת לכתוב, יש עוד כמה דברים וצילומים שאני חייבת להראות.

.     למשל, לא דיברתי עדיין

על 'התובנות'. לפחות פעם ביום במהלך המסע שלי, היתה לי איזושהי תובנה. לפעמים הן הגיעו ממש בצרורות. לפעמים הן היו ככה אמורפיות וכלליות ולפעמים נגעו במפורש ובמדויק במשהו מאוד מסוים בחיים שלי. מכיוון שלא היה לי כוח להתחיל לפרט ולהסביר לעצמי למה אני מתכוונת והיו לי דברים חשובים אחרים לכתוב ולעשות, אז נהגתי לכתוב ככה: 'תובנת הככה וככה' וזהו. אז עכשיו, כשאני פותחת את היומן הכחול, יש המון תובנות נורא יפות שאני זוכרת וממשיכה להפוך בהן ולשייף אותן, אבל יש גם תובנות שאין לי מושג מלע"ז זה היה. אולי באותו רגע הבנתי משהו נורא מעניין, אבל הוא פרח מזכרוני לגמרי.

2

.

אז הנה אחת שעלתה בי מאוד מוקדם במסע, וצצה כל הזמן בדרך, וליוותה אותי כל הזמן בגירסאות רבות ושונות:

.     תובנת הבסיס

כשמטיילים, כשנודדים, הופכים הצרכים הראשוניים והבסיסיים ביותר למרכז ההוויה. קצת כמו לחזור להיות אישה קדמונית, שנודדת עם הצרור שלה על פני שטחים לא מוכרים, את מתקדמת ממציאת מקום לישון, לעשות פיפי, למציאת מקום לאכול, ובדברים האלה עוסק חלק ניכר מהמחשבות שלך במשך היום. זה הישרדותי וזה העיסוק המרכזי, ורק אחריו באים: המקומות, הטבע, האדריכלות, האמנות, החיות ובני האדם.

כשאת מטיילת את הופכת פשוטה יותר בעל כרחך, וזה עושה לך טוב, כך גילית להפתעתך הרבה: לאכול, להפריש, לישון, לנוע במרחב, למצוא ולתקשר עם חיות אחרות מהסוג שלך, לזהות סכנה, לאכול, להפריש, לישון ושוב מחדש. ואז, מתוך הקיום הבסיסי הזה, מזהירים להם המראות. רגעים של אור שזורחים בך באופן הכי חזק. כאילו בכך שנהיית חלולה, הם יכולים לצלצל ולהדהד בתוכך הכי חד וצלול.

3

12 תגובות to “קרוב, רחוק, קרוב יותר”

  1. כרמלה כ. שלומי Says:

    זה בסדר להגיד שזה מעניין אותי, אפילו מרתק, ולבקש שתמשיכי?

  2. דנא Says:

    זה מענין מאד כי לי יש תובנה הפוכה-ככל שאני פחות צריכה להתעסק בדברים ההישרדותיים (שעסקתי בהם מאד בטיולים המוקדמים שלי) ככה אני פנויה יותר לראות את מה שמסביב בעוצמה מאד גדולה. המראות והקולות והתמונות יש להם משמעות לגמרי שונה. וחוץ מזה זה הבלוג שלך לא? אז צריך לכתוב בו כל מה שבא לך. מי לא מענין אותו…

    • mooncatom Says:

      מעניין ריבי,
      שני עניינים כאילו נפרדים,
      שלמעשה הם דומים וקשורים, נכון?
      או אולי רק לתחושתי.

      בכל מקרה מדובר בשני דברים שהם מאוד אישיים,
      וזה יפה שההעדפות שלנו הפוכות לגמרי :-)

      ת ו ד ה.

  3. lorestene Says:

    תובנת ה"ככה וככה"! אני אוהבת את התובנה הזו. ובגלל שאני לא טיילת בכלל הייתי רוצה למצוא איך נהיים טיילים כאלה בתוך הבית. פשוטים כאלה, עד שזוהרים בך המראות.

  4. איריסיה קובליו Says:

    אהבתי את ה"להפריש" שלך:) צילומים נהדרים
    מתי את נוסעת שוב להודו?

  5. David Palma Says:

    כשאת נודדת את הופכת פשוטה יותר, כמה נכון ככה פשוט.
    ברגע שאנחנו מבליחים בחייהם של אנשים אחרים, ברגע שהם הקבועים במקומם השגור ואנחנו נעים ונדים כמו שביט האלי, זה מביא אותך להתבונן על העולם בצניעות של מי שלא שייך למקום. ואז כעבור זמן אתה הופך להיות שייך לעולם.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: