יָרוֹק

ל' בשבט

1

.

2

.

3

אם הייתי מקבלת את המתנה של המשאלות, מה הייתי מבקשת, מהם הדברים שנמצאים גבוה ברשימת הדברים שאין לי? אגלה לכם אחד מהם, אחד הדברים שאני נכספת אליהם מאוד הוא סבלנות*. אמיתית. היכולת לחכות לדברים שיבשילו, היכולת להיות בכל תנועה בלי לחשוב כבר על התנועה הבאה, היכולת להיות בלי תנועה בכלל.

.

4

כשהייתי בהודו תכונת קוצר הרוח שלי אותגרה רבות ועברה הרבה נסיונות, ואפשר להגיד שזה היה השריר שהכי הרבה אימנתי, וכבר סיפרתי כאן שאימנתי את שרירי הרבה מאוד, הרבה יותר מאי פעם.

כי חוץ מעבודה מכוונת ומודעת בעניין, היה דבר הרבה יותר גדול ממני, משהו חיצוני ופלאי בא לעזרי, או ככה לפחות הרגשתי הרבה מאוד פעמים. הרצון שלי לזוז כבר, התחושה שמיציתי ונו יללה, נתקלו במכשול שהוא הודו עצמה. או ליתר דיוק, זמן הודו. ואתם בטח יודעים על מה אני מדברת בין אם הייתם שם ובין אם רק שמעתם על זה, בטח שמעתם.

.

5

לדברים יש קצב משלהם והוא בדרך כלל איטי משלי. הדברים מעוכבים בידי כוחות עליונים שלא לי לחקור בהם או לקרוא עליהם תיגר. האנשים מתנהלים להם לאט. החל במוכרת בשוק, שעוטפת לי את האננס בנייר עיתון ואז קושרת סביבו בחוט משיכה, מה קושרת? סורגת. דרך הפקיד בבנק שעושה את תהליך החלפת הכסף כאילו זו הפעם הראשונה בחייו שהוא עושה את זה, כשאני יודעת בפירוש שהוא עשה את זה לפני יומיים כבר, בשבילי. ועד המלצר החביב שמתנהל לו בניחותא בשעה שאני כבר ארוזה ומוכנה לצאת, לצאת, לצאת אל היום החדש.

ובזכות כל האנשים הנהדרים האלה, ובזכות הרכבת שאינה ממהרת לא להגיע ולא לנסוע, ובזכות אלף ואחד ברקסים קטנים וגדולים לאורך המסע שלי, נאלצתי להתעכב, נשארתי קצת ואפילו הרבה יותר ממה שתכננתי, ממה שהייתי אילולי, וזה היה לי טוב. למדתי להאט את הקצב שלי, ולא תאמינו, פיתחתי את יכולת האיחור שלי.

.

7

אולי לא תבינו על מה אני מדברת, אבל מי שיבין הוא מסוגי, מי שמבינה נוטה לחכות, כמוני. כי גם ניהול זמן טוב מדי הוא ניהול זמן לקוי, ולהגיע מוקדם מדי ולחכות זה כמעט גרוע כמו לתת לאחרים לחכות לך. והנה, מאז חזרתי מהודו אני מצליחה לעיתים קרובות להגיע בדיוק בזמן, ולפעמים, אפילו לאחר טיפה. טוב אני מודה, לרוב זה רק לדמיין שאני מאחרת וממש להתנצל על זה, שזה הישג כביר מבחינתי.

.

6

* התמונות היום כולן של ירוק הודי, מהרבה מקומות והרבה סוגים. גם כי נזכרתי ב'הירוק היום ירוק מאוד' שממשיך ב'וּמאוד לא פשוט לחכות' של לאה גולדברג אבל בעיקר כי אני חושבת שלירוק יש הרבה סבלנות.

.

8

15 תגובות to “יָרוֹק”

  1. ido2267 Says:

    גם אני שלחתי מכתב מהודו בסניף שנפתח לפי שעון הודי ונראה כמו סניף הודי והמכתב הגיע ליעדו בזמן. לעומת זאת בנפאל החלטתי להתחכם. ארזתי את כל המתנות בחבילה ושלחתי לא דרך הדואר אלא דרך מאכער שעושה את העבודה בשבילך כי רציתי ללכת על בטוח.
    עד היום החבילה הזאת לא הגיעה.

    • mooncatom Says:

      עדו, אבל זה כל העניין,
      שההודים עושים הכל בסדר,
      חלק אפילו ממש מצוין ונפלא,
      רק לאט לאט.

      • ido2267 Says:

        אחרי שראיתי חלק מכלי הרכב שנוסעים שם בכבישים יש לי הרגשה שגם חוקי הפיזיקה מתנהגים קצת אחרת בהודו ולא ממהרים למלא את תפקידם כמו בשאר העולם.

      • mooncatom Says:

        וואלה,
        הדבר היחיד שמהיר אצל ההודים, זה הנהיגה שלהם,
        בעיקר הריקשות, זה מפחיד כל כך, אבל קצת כיף,
        כמו בלונה פארק.

  2. דנא Says:

    סבלנות כמו ירוק יש לה המון המון המון גוונים. מכווצצ'ות אותי הרשימות שלך במקומות שלא ידעתי בכלל שיש להם יכולת התכווצ'צ'ות.

    • mooncatom Says:

      כל כך נכון ריבי,
      היא כמו יהלום ירוק עם המון השתברויות.
      ועל כל כיווצ'וץ' קבלי חיבוקץ',
      ותרשי לי לקחת את זה כמחמאה,
      ת ו ד ה.

  3. ada k Says:

    אני מבינה על מה את מדברת, בעניין הסבלנות. הכי אני מקנאה באנשים שהיו שם כשאלוהים חילק סבלנות, כי אני הייתי אז כנראה במקום אחר.
    ומעניין מה שכתבת על הסבלנות של הצבע הירוק. אף פעם לא חשבתי על זה ככה, אבל אני אבדוק (ירוק הוא לא הצבע שאני הכי הכי קשורה אליו, אבל בבלוג עם אפשרויות העיצוב וכו' דווקא יש ירוק, והוא באמת נראה סבלני).

    • mooncatom Says:

      אני חשבתי פחות על הצבע ויותר על הצומח,
      אבל הם אינם נפרדים מן הסתם.

      ת ו ד ה,
      עדה ק. אחותי לחוסר הסבלנות.

  4. lorestene Says:

    וגם ירוק בקירות של בית חולים כדי שהחולים יעזבו את האחות בשקט כשהיא עושה סודוקו.

  5. שלומית Says:

    צמחים ומים מתנועעים בצורה שהיא במידה רבה מחזורית, או אקראית (הרוח בעלים, גלי הים, מזרקה; אם כי זרימת מים בנחל דווקא לא) ואולי זה מה שמאפשר לנו לצאת מהתנועה הלחוצה קדימה.
    (? ואולי לא.)

    • שלומית Says:

      … כשאנחנו יושבים ומסתכלים עליהם, הכוונה. הרבה מהסיטואציות שנועדו לאפשר לאנשים להירגע כוללות צמחים (גינות) או מים בצורות שונות (מזרקות, נחל, ים).

      • mooncatom Says:

        אני אוהבת את המחשבה הזו,
        והיא גם לוקחת אותי עוד צעד אחד,
        למחשבה שהצמחים וגם המים
        כאילו מתמסרים, מוכנים להיות סבילים,
        שזה הדבר שהכי קשה לי בעולם,
        לא להיות בשליטה, לא לעשות רק כרצוני,
        סביל / סבלנות, והכל מהצד הטוב,
        ובלי הסבל.

        ת ו ד ה,
        שלומית,
        על התובנה.

  6. David Palma Says:

    מיכל, מאיפה שלא מסתכלים על זה מבחינים ישר שהודו זה סיפור שלא נגמר,
    כמו מנדלה יפה שרוקמים אותה בחול אחר כך מטאטאים אותה ומתחילים מהתחלה

    • mooncatom Says:

      איזה דימוי מקסים דודו.
      ואולי באמת, אני צריכה עכשיו להוציא כל מה שעוד נשמר,
      כדי שיהיה מקום לפעם הבאה? הלוואי.

      ת ו ד ה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: