הודי חריף [ ואני קצת מרירה ]

א' באדר

מי לא אוהב אוכל הודי, שיקום. טוב אולי יש כמה, בודדים, שלא אוהבים, אבל זה אוכל שלרוב אין עליו ויכוח שהוא נהדר. ועוד בעיקר האוכל של דרום הודו, שנחשב לעוד יותר טוב אפילו. ואני אכלתי אותה.

זתומרת אני אכלתי, הרבה וטוב, אבל לא הרבה כמו שרציתי. שאסביר? אני לא יצאתי מרוצה לגמרי מכל העניין כי אני טיילתי לבד. על לטייל לבד אולי אכתוב יותר בפעם אחרת, אבל בהקשר של האוכל זה ממש לא כיף. מהר מאוד הבנתי, שאני צריכה לבחוֹר.

0

[ בתמונה: אפונה. טעים ולא כרוך בוויתור או כאב לב. ]

.

ובשבילי זה מעצבן כי אני אוהבת קצת מהרבה ולא הרבה מאחד. הבנתם את העניין? אני אוהבת שיש על הצלחת הרבה דברים וקצת מכל דבר, אני אוהבת לטעום ולערבב, שלכל ביס יש טעם קצת שונה, שבכל פעם המזלג מעלה קומפוזיציה חדשה של צבעים וטעמים. אבל כשאת מתיישבת במסעדה בהודו את יכולה להזמין דבר אחד, ותקבלי ממנו משהו שכשתעלי עליו הוא יהיה גבעה, וכשתנסי לרדת תגלי שזה הר.

1

[ בתמונה: פנכת פּאלאק פּניר מובסת אחרי קרב קשה ביננו. ]

.

בערב הראשון שלי שם, ישבתי במסעדה שבחוף ארמבול בגואה, והזמנתי אורז עם ירקות. ואז נזכרתי שאני נורא רוצה לטעום מוֹמוֹ, אז הזמנתי גם. אבל אויה, תלולית האושר, סליחה האורז הגיעה, כולה ריחנית וטעימה והתחלתי לחפור בה במרץ ואז נחת עלי מגש המומו וכמעט התעלפתי. שמונה, אולי אפילו עשרה היו שם, התעייפתי באמצע הספירה. מריחים כמו גן עדן, מפחידים כמו הגיהנום. אכלתי אחד. באמת טעים ברמות. אכלתי שני, טעים ברמות בינלאומיות. בשלישי התחלתי להיחנק ומהַר האורז הגבוה כמעט לא נגרע דבר. מה אעשה עכשיו? ובכן, עשיתי פדיחה.

2

[ בתמונה: שולחן ערב במסעדה שעל החוף, רגע לפני פדיחה. ]

.

קמתי וכחכחתי בגרוני ופניתי אל שולחן סמוך מלא סועדים יפים מארץ סקנדינבית כלשהי: תקשיבו, אני לא יכולה לאכול את כל זה, זה נורא טעים, אתם מוזמנים להתכבד. הנפתי את המגש לקראתם והם קפאו משל הייתי ג'יפ והם איילה שנלכדה באלומת פנסיו. הביטו בי במבט מזוגג ולא הנידו שריר. בבקשה, אנשים נחמדים, תעזרו לי עם המומו האלה, הם טעימים ואני לא רוצה לבזבז אותם. הם לא זזו, הם אפילו לא חייכו אלי. הם היו המומים והם אפילו לא ניסו להסתיר את זה. המלצר הגיע בריצה מבוהלת. לא עזרו הסברי ותחנוני, הוא רק רצה שאסתום את הפה. נשאר לי רק להפיל את תחינתי אליו: בבקשה אל תזרוק את זה, תן את זה למישהו לאכול, בבקשה. סביר להניח שהוא לא זרק, אחרי הכל אנחנו בהודו, אבל אני חזרתי מבוישת ומבואסת אל האורז שלי. כן הוא היה טעים מאוד, אבל היה לי נורא משעמם לחפור בו ולחפור בו ולמצוא שוב ושוב רק מאותו דבר.

3

[ בתמונה: עכביש מתכונן לארוחת הערב שלו, באותו חוף עצמו. ]

22 תגובות to “הודי חריף [ ואני קצת מרירה ]”

  1. ido2267 Says:

    עכשיו גם בשוודיה וגם בהודו יודעים שהישראלים גסי רוח וחסרי נימוס אלמנטרי והכל בגללך.

    נ.ב מומו הוא מאכל טיבטי ובדרך כלל.מלא בשר יאק, את לא צמחונית?

    • mooncatom Says:

      צודק עדו,
      אבל אני לא חושבת שחידשתי להם משהו…
      וליאק אל תדאג, שלום לו.
      הוא יכול להמשיך לתפקד בתשבצים כ:
      בהמת משא טיבטית בשתי אותיות!

  2. lorestene Says:

    תשמעי חרירה, חריפה מרירה, מה הבעיה? ככה צריך פחות לסדר את מגש דוגמנות האשפה שלך. את כזאת טובה, איך התאפקת לא לזרוק להם מומו שמומו בפרצוף? ואגב, מומו הוא למור מעופף מהסידרה "אווטאר" שנצפית פה בקבלנות. מעופף, אני אומרת לך. כזה מומו את צריכה כשאת מסתובבת בעולם.

  3. avivitmishmari Says:

    הוי, מומו! עד עכשיו לא ידעתי מהו אבל מרגע שהבנתי שהוא בן דוד של דים סאם ובפאו, אני חושקת בו לאין שיעור. ואני מבינה שהבעיה שלך היא עודף אוכל? למה לא קראת לי או משהו?

  4. שלומית Says:

    ההבדל בין אוכל הודי בישראל לאוכל הודי בהודו הוא שזה שבהודו כל-כך חריף שאי-אפשר לאכול אותו. בכלל (לא אני ולא אף אחד שטיילתי איתו). אוכל מקומי אכלתי לצערי רק באזורים שהאוכל בהם היה בכלל טיבטי. אבל בדרום לא הייתי, אולי פחות חריף שם?

  5. David Palma Says:

    חחחח חחחח חחחח ולמתקשים בעברית LOL LOL LOL LOL LOL LOL

  6. ada k Says:

    קומדיה של ממש, את והתיירים הסקנדינבים (והאיילה הנואשת) והמלצר המבוהל והמומואים :-)

  7. איריסיה קובליו Says:

    הזכרת לי מיכלי את האשרם שיבננדה ברישיקש. כל יום אוכלים אותו דבר, חריף עשן מהאוזניים: דאל, ירקות, אורז לבן וצ'אפטי. אחרי שבוע של אורז וצ'אפטי (דאל וירקות שרפו אותי) גיליתי מסעדונת עם פודינג אורז מתוק. ועל זה חפרתי עוד שבוע…
    לא אוהבת אוכל הודי, האמת, ואני לא מאמינה שהייתי שם, על הרצפה, גברים לחוד, נשים לחוד, צלחות מתכת, אוכלים בידיים, הודיות לימיני, הודיות לשמאלי, תור לרחצת הכלי, נעליים בתיק, שהקופים לא יגנבו..
    אוי, אף אחד לא היה מזיז אותי עכשיו מכאן לכוון שם:)

    • mooncatom Says:

      הו איריסיה,
      זכרונות האשרם שלנו כל כך שונים…
      אבל זה מצחיק, כי היו לנו כמה הרצאות מעניינות על התזונה היוגית, והתזונה הסטווית שצריכה להיות כמעט בלי טעם. חי חי, בלי טעם, אצלם, זה בהחלט חריף בשבילנו :-)
      ועל לאכול בידים עוד אכתוב.
      ת ו ד ה,
      נמסטה.

  8. עינת Says:

    תגידי,
    המעקה שם, שנראה ירקרק בחשכה,
    הוא סוג של השראה לארון האמבטיה שלך?

    והפדיחה שלך – מותק : )
    הסקנדינבים הם המוזרים. לא את!

    • mooncatom Says:

      בהחלט עינת,
      אני הרי קוראת לו
      ארון האמבטיה ההודי שלי!
      ואני מודה שחשבתי לי:
      אם הם היו ישראלים הם הרי היו מחסלים את המומו בשמחה
      וגם שותים לי את הבירה ומבקשים קינוח.
      ת ו ד ה,
      צ'פאטי ונרגעתי.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: